שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה ברשויות המקומיות

מרבית המשרדים ברשויות המקומית – מצולמים. בין אם לצורך שמירה על ביטחון העובדים (עובדים במחלקות הרווחה, הגביה וכו’), בין אם לצורך מניעת וונדליזם או פגיעה ברכוש הציבורי, בין מכח דרישה חוקית, ובין אם לצורך פיקוח על פעילות העובדים. אלא שהצבה ושימוש במצלמות מעקב במקום העבודה, יוצרים תיעוד מקיף ומתמשך של כלל התנהלות העובדים ביום העבודה, ולא רק של פעילותם המקצועית. הצילומים הנאספים עלולים לכלול מידע רגיש ומקיף במיוחד, ולפגוע באורח חמור בפרטיות העובדים, וזאת מבלי שיש בידי העובדים היכולת להשפיע באופן משמעותי על מיקום המצלמות ו/או על מתכונת הפעלתן.

הנחיית רשם מאגרי מידע מס’ 5/17 שהוציאה הרשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים ביום 17/10/2017, עניינה “שימוש במצלמות אבטחה ומעקב במאגרי התמונות הנקלטות בהן”. ההנחיה סוקרת, בין היתר, את החובות שמטיל הדין על מי שמתקין את המצלמות במרחב הציבורי, ועושה שימוש במידע הנקלט בהן. (כאן ניתן למצוא את תמצית ההנחיה).

תמצית ההנחיה לעניין שימוש במצלמות מעקב ברשויות המקומיות:

• השימוש במצלמות מעקב, ייעשה בסבירות, מידתיות, תום לב והגינות. גם כאשר התקנת מצלמות מחויבת או מותרת מכוח חיקוק או דרישת רשות, הרי שהשימוש בהן יהיה באופן מידתי, המכבד את זכות העובד, כל עוד אין בכך סתירה מפורשת לחובה החוקית.
• מותר להשתמש במצלמות רק למטרות לגיטימיות הספציפיות החיוניות, ורק במידה שלא עולה על הנדרש. שימוש מוגזם בטכנולוגיות מעקב, הפוגע באופן לא מידתי בזכות העובדים לפרטיות, מעמיד את הרשות המקומית בחשיפה לתביעות אזרחיות, ובסיכון לסנקציות מנהליות ופליליות. למעלה מכך – אפשר שבנסיבות מסויימות, השימוש יהווה “נסיבה שביחסי עבודה שבה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו”, ואפשר שמקנה לעובד את הזכות לקבל פיצויים, גם עקב התפטרות.
• שימוש בצילומים למטרה אחרת מזו שהוגדרה מלכתחילה – אינו תקין. אף כאשר המטרה האחרת לגיטימית. כך, לדוגמה, הקלטות ממצלמה שהותקנה לצרכי ביטחון, לא יכולות לשמש את הרשות לצרכי משמעת.
• הסכמת העובד לצילום – אינה תקפה. זאת, לאור פערי הכוחות ודרישת ההגינות המוגברת המוטלת על הרשות המקומית, כגוף ציבורי.
• גיבוש מדיניות ברורה ומפורטת לצילום, יחד עם וועד העובדים. לשם יצירת התשתית לגיבוש הסכמה מדעת של העובדים לצילום ולתיעוד, מוטלת על הרשות חובה לגבש מדיניות ברורה ומפורטת בדבר אופן והיקף השימוש במצלמות מעקב ומטרותיהן. מדיניות זו תוצג בשקיפות בפני העובדים ובפני וועד העובדים. עוד מוטלת החובה על הרשות לבדוק ולרענן, אחת לתקופה, את המדיניות.
• המרחבים הניתנים לצילום: באזורים בהם קיימת לעובדים הזכות למרחב פרטי, דוגמת מלתחות, חדרי שירותים וכו’ – אסור לצלם את העובדים ללא ידיעתם. בנוסף, אין להתקין מצלמת סתר, ואף לא למטרה לגיטימית. גם מתחם, חדר, מטבחון או עמדת עבודה, בהם שוהים העובדים לשם ביצוע עבודתם, שאינם פתוחים לקבלת קהל, מהווים “רשות היחיד”. שם, רשאים העובדים לצפות למרחב פרטי, חופשי ממעקב.
• צילום סתר מהווה פגיעה לא פרופורציונלית וחמורה במיוחד בפרטיות העובדים. זאת, כיוון שבכך נשללת מהם האפשרות לכלכל את צעדיהם, לצמצום החשיפה. הפגיעה חמורה עוד בשל העובדה שהצילום הנסתר מפקיע מהעובדים את היכולת לשלוט בזהות האנשים שיחשפו לענייניהם האישיים, ובשימוש שיעשה במידע.
• חשיבות מיקום המצלמות. למיקום הספציפי בו מותקנת המצלמה, חשיבות מכרעת. כך גם לשאר הקריטריונים המפורטים בהרחבה, בין היתר, בעניין שטח הכיסוי, מספר המצלמות, זמני הצילום, הרזולוציה של התמונה, ומשך זמן שמירת הצילומים.

קבילות ראיות שהושגו באמצעות שימוש במצלמות אבטחה

ב-סעש (ת”א) 45564-12-17  גליה כהן – אל על נתיבי אויר לישראל בע”מ, צולמה עובדת במצלמות האבטחה של מקום העבודה. צילומים אלה שימשו את מהעביד, בין היתר, לצורך ניהול הליך משמעתי כנגד העובדת, ולפיטוריה. התובעת דרשה לפסול את כל הראיות מהמצלמות ויתר המערכות כפי שצורפו להליך זה וכפי שצורפו לזימון לוועדת המשמעת, ולקבוע כי הראיות הושגו תוך פגיעה בפרטיות. בשורה התחתונה, בנסיבות המתוארות, גם בערעור (ע”ע (ארצי) 1680-10-22  גליה כהן – אל על נתיבי אויר לישראל בע”מ) – הטענה נדחתה.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

היועץ המשפטי לממשלה הביע את דעתו באשר לזכות המעסיק לעשות שימוש במידע שהתקבל ממצלמות הפועלות במרחב הציבורי בשטחו, למול זכות העובד לפרטיות במקום העבודה, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות. לפי עמדה זו, זכות העובד לפרטיות במקום העבודה אינה מוחלטת. יש לאזן אותה עם זכות הקניין של המעסיק והפררוגטיבה הניהולית שלו במקום העבודה.

מהעמדה עולה כי זכות העובד לפרטיות במקום העבודה אינה מוחלטת, ויש לאזן אותה עם זכות הקניין של המעסיק והפררוגטיבה הניהולית שלו במקום העבודה. אכן, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית הנתונה למעסיק הוא רשאי להחליט על שימוש בטכנולוגיה לרבות שימוש במצלמות במקום העבודה וזאת לצורך הגנה על אינטרסים לגיטימיים. עם זאת, פררוגטיבה זו כפופה לדרישות הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות. כאשר מעסיק בוחר להשתמש במצלמות במרחב הציבורי במקום העבודה ככלל קמה למעסיק חובת היידוע כלפי עובדיו על קיומה של המצלמה שהוצבה ותכליות השימוש בה – בהתאם למדיניות ברורה ובשקיפות. ככל שמעסיק מעוניין לעשות שימוש במצלמות לצרכי פיקוח על עובדים נדרשת נוסף על היידוע קבלת הסכמת העובדים לכך (בין מכללא ובין מפורשות).

חובת המעסיק להסכמה נוספת לשימוש בחומרים

לעמדת היועמ”ש אין לקבוע כי קיימת חובה משפטית לקבל הסכמה נוספת מהעובד ב”צומת” השימוש בחומרים המצולמים, לצורך התחקות אחר עובד מסוים שהפר את חובת האמון בה הוא חב למעסיק ונהג בחוסר תום לב. קרי, אין חובה למעסיק לקבל הסכמה נוספת להתחקות אחר עובד שנתן הסכמתו לעצם השימוש במצלמות לצרכי פיקוח. אשר למבחן המידתיות, שימוש במצלמות לצורך פיקוח על דיווחי נוכחות של עובדים הוכר זה מכבר בפסיקת בית הדין הארצי כאמצעי של הגנה על התכלית הראויה, שיכולה להתבצע באופן מידתי.

בשורה התחתונה:

“דרך המלך” היא קיום חובת היידוע על השימוש במצלמות ותכליותיו, באופן שיאפשר לעובדים לכלכל צעדיהם ולקיים את חוזה העבודה בהגינות. מעסיק שנוהג באופן האמור מבטיח לעצמו את האפשרות לעשות שימוש בצילומים במקרה הצורך. כל עוד השימוש במצלמות לצרכי פיקוח הוא מידתי, והמעסיק נהג בתום לב ובשקיפות, ויידע את העובדים בדבר השימוש במצלמות – לא יהיה גם בהתנגדות לשימוש כאמור כדי לגרוע מזכותו של מעסיק מלעשות שימוש בצילומים למטרות פיקוח בקשר לעובד שהפר את אמון המעסיק ואת חובת תום הלב בה הוא חב לו.

עורך דין רשויות מקומיות 

משרד עורכי דין וולר ושות’ מעניק לרשויות מקומיות ולתאגידים עירוניים, ליווי וייעוץ משפטי בתחומי אבטחת מידע והגנת הפרטיות. זאת, בשילוב הערך המוסף – ניסיון ארוך שנים והתמחות בעבודת הרשויות המקומיות, הבנה וידע מקצועי רב-תחומי. עו”ד רועי וולר, המוביל את התחום, הנו ממונה הגנת הפרטיות (P.P.O), מנהל סיכונים מוסמך (C.R.O) וחבר האיגוד הישראלי לניהול סיכונים, מנכ”ל מועצה אזורית לשעבר, וקצין (מיל.) ביחידה 8200. לכל שאלה בתחום, צרו קשר.