תניית סילוקין בצוואה: מתי יורש עלול לאבד את חלקו בעיזבון?

תניית סילוקין היא הוראה בצוואה שנועדה להבטיח את קיום רצונו של המצווה, באמצעות שלילת זכותו של יורש לקבל את חלקו בעיזבון אם יפעל בניגוד לתנאי שקבע המצווה. אלא שהפעלתה מחייבת איזון שני שיקולים: קיום רצונו של המצווה, ותקנת הציבור מכוחה אין למנוע את זכות הגישה לערכאות (כאשר היורש יימנע מתביעה מחשש שיאבד את חלקו). סוגיה נוספת עולה כאשר היורש אינו מבקש לבטל את הצוואה, אלא עומד על זכויות רכושיות עצמאיות מכוח הדין.

ביום 18 באוקטובר 2026 קבע בית המשפט העליון, לראשונה, כללים לבחינתה והפעלתה של תניית סילוקין בצוואה. בפסק הדין (מפי כב' השופט שטיין), ייתכנו מקרים בהם תניה זו לא תופעל: יש לבחון את כוונת המצווה ולסווג את התניה בהתאם לשלוש קטגוריות – טעות, הצעה וספק-הצעה. לסיווג זה עשויה להיות משמעות מכרעת בשאלה אם יורש יאבד את זכויותיו מכוח הצוואה לאחר שתביעתו הרכושית תתקבל.

ההכרעה מדגישה כי אין די בלשון התניה לבדה. יש לבחון מה ידע המצווה, מה ביקש להשיג, והאם ביקש להציב בפני היורש בחירה מודעת בין מימוש זכויותיו העצמאיות לבין קבלת ההטבה שהוענקה לו בצוואה.

מהי תניית סילוקין בצוואה?

תניית סילוקין (No-Contest Clause), היא הוראה שבה המצווה קובע כי זוכה שיפעל באופן המוגדר בתניה יאבד את זכאותו, כולה או חלקה, לפי הצוואה. התניה עשויה לקבוע, למשל, כי מי שיתנגד לקיום הצוואה, יתקוף הוראה מהוראותיה או יגיש תביעה הנוגעת לנכסים הכלולים בעיזבון, יקבל סכום סמלי בלבד או יחדל מלזכות בירושה.

הבסיס הנורמטיבי המרכזי מצוי בסעיף 44(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, המאפשר למצווה לקבוע כי יורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד. עם זאת, אין משמעות הדבר שכל תניית סילוקין תיאכף באופן אוטומטי. יש לבחון את תוקפה, את פרשנותה ואת התאמתה לנסיבות העניין, בהתאם להוראות הדין ולהלכה הפסוקה.

תכליתה הלגיטימית של התניה עשויה להיות הגנה על רצונו של המצווה, צמצום התדיינויות מיותרות ושמירה על יציבות חלוקת העיזבון. מנגד, אכיפה גורפת עלולה להרתיע יורש מהגשת תביעה מוצדקת או מהעלאת טענה ממשית בדבר זכויותיו.

מכאן שהשאלה המשפטית אינה מסתכמת בעצם קיומה של תניית סילוקין בצוואה. יש לבחון את היקפה, את סוג ההליך שננקט ואת היחס בין הזכויות שהוענקו בצוואה לבין זכויות העשויות לעמוד ליורש מכוח מקור משפטי עצמאי.

מה קורה לחלקו של יורש שנושל מכוח תניית סילוקין?

שלילת זכאותו של יורש מכוח תניית סילוקין מעוררת גם את השאלה מי יזכה בחלק שהתפנה. סעיף 44(ב) לחוק הירושה קובע כי אם המצווה לא קבע מי יזכה בהתקיים התנאי המפסיק, יזכו יורשיו של אותו יורש על פי דין, כיורשים אחריו ובהתאם לסעיף 42 לחוק.

להוראה זו עשויה להיות משמעות מעשית בעת עריכת הצוואה. אם המצווה מבקש להבטיח שחלקו של יורש שחדל מלזכות יעבור לזוכה מסוים, עליו להורות על כך במסגרת הוראות הצוואה. יש לבחון את ההסדר המבוקש ביחס למבנה הצוואה כולו, כדי לצמצם את הסיכון שתוצאת הפעלת התנאי תהיה שונה מזו שאליה התכוון המצווה.

מה ההבדל בין תניית אי-תקיפה לבין תניית אי-תביעה?

תניית אי־תקיפה אוסרת על תקיפה ישירה של תוקף הצוואה או של הוראה בה, ואילו תניית אי־תביעה אוסרת על תביעה המבקשת לגרוע ממסת העיזבון או לשנות את חלוקת הנכסים שקבע המצווה.

תניית אי־תקיפה

תניית אי־תקיפה נועדה להרתיע מפני תקיפת תוקפה של הצוואה, או של הוראה הכלולה בה, מכוח עילות שבדיני הירושה. בכלל זה עשויות להיכלל טענות בדבר היעדר כשירות של המצווה, השפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעריכת הצוואה, אונס, איום או פגמים אחרים ברצונו של המצווה או בצוואה עצמה.

לפי הלכת אנגלמן (ע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין, מג(1) 772 (12.6.1989)), התניה אינה מופעלת כאשר ההתנגדות לצוואה מבוססת על עילה סבירה והוגשה בתום לב. לעומת זאת, כאשר מדובר בהתנגדות סרק או בהתנגדות חסרת תום לב, ניתן להפעיל את התניה ולשלול מן המתנגד את זכויותיו לפי הצוואה.

תניית אי-תביעה

תניית אי־תביעה אינה מכוונת בהכרח נגד עצם תוקפה של הצוואה, אלא נגד תביעה הנוגעת למסת העיזבון או להיקפו. תניית אי-תביעה מורה כי זוכה שיגיש תביעה ביחס למסת הנכסים הכלולה בעיזבון, במטרה לגרוע מהיקף העיזבון, יסולק מזכייתו. תביעות אלה מבוססות על עילות חיצוניות לדיני הירושה, כדוגמת תביעות הבאות מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג או מכוח כל דין חיצוני אחר, אשר מקנה לזוכה זכות כלשהי בנכסי העיזבון

במילים אחרות, תניית אי־תקיפה עוסקת בשאלה אם הצוואה תקפה ומשקפת את רצונו החופשי של המצווה; תניית אי־תביעה עוסקת בשאלה מה כולל העיזבון ומהו היקף הרכוש שניתן לחלק מכוח הצוואה.

הבדל בתנאי להפעלת התניה

ביחס לתניית אי־תקיפה, ההלכה שנקבעה בעניין אנגלמן דורשת לבחון אם ההתנגדות הייתה סבירה ותמת לב. תכלית הבחינה היא למנוע מצב שבו תניית הסילוקין תרתיע יורש מלהעלות טענה אמיתית, ובכך תתקיים צוואה שאינה משקפת את רצונו החופשי של המצווה.

ביחס לתניית אי־תביעה, קיימת בפסיקה מחלוקת. בפסיקה שקדמה להכרעת בית המשפט העליון משנת 2026 הוצגו גישות שונות באשר להיקף תחולתן של תניות אי-תביעה. בין היתר, נדונה האפשרות להחיל תניית סילוקין גם כאשר היורש תובע זכויות מכוח דין חיצוני לדיני הירושה, ולא תוקף את תוקפה של הצוואה עצמה. בהלכה החדשה הבהיר בית המשפט העליון כי אין להחיל באופן אוטומטי את מבחן תום הלב והסבירות על כל תביעת אי-תביעה. תחת זאת, יש לברר את כוונת המצווה ולסווג את התניה לפי אחת משלוש הקטגוריות שנקבעו: טעות, הצעה או ספק-הצעה. לפיכך, יש לקרוא את הפסיקה שקדמה להכרעה לאור המסגרת הפרשנית החדשה.

תביעה רכושית של בן זוג והיקף העיזבון

תביעה רכושית שמגיש בן זוג לאחר פטירת המנוח מחייבת הבחנה בין זכויות שמקורן בצוואה לבין זכויות העשויות לעמוד לבן הזוג מכוח הדין או הסכם ממון. סעיף 11(ג) לחוק הירושה מתייחס לזכויות המגיעות לבן זוג מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, או מכוח הסכם ממון, וקובע כי אין בהן כדי לגרוע מחלקו בעיזבון לפי אותו סעיף.

אין להסיק מכך שכל נכס שנצבר במהלך החיים המשותפים שייך בהכרח לשני בני הזוג בחלקים שווים. יש לברר את מקור הזכות הנטענת ואת היקפה בהתאם לנסיבות, להסכמים החלים ולתשתית הראייתית.

ההבחנה מקבלת חשיבות מיוחדת כאשר תניית סילוקין מבקשת להגביל תביעה המתייחסת לנכסים שהמצווה כלל בצוואה. במצב כזה, יש לבחון לא רק את נוסח התניה אלא גם את השאלה אם המצווה היה מודע לזכויות הרכושיות האפשריות של בן זוגו, ומה ביקש לקבוע ביחס לבחירה בין מימושן לבין קבלת זכויות מכוח הצוואה.

ההלכה הפסוקה: פס"ד אנגלמן, יונה והגבולות של חופש הציווי

בעניין ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, שנדון בבית המשפט העליון בשנת 1989, הוכרה האפשרות להעניק תוקף לתניית סילוקין. לצד זאת, נקבע כי הפעלתה אינה מנותקת מנסיבות ההתנגדות לצוואה, ובפרט מתום הלב ומסבירות הטענות שהעלה היורש. בפסק הדין קבע בית המשפט העליון כי הזוכה שהתנגד לקיום הצוואה יסולק מזכייתו, רק כאשר התנגדותו לצוואה מתבססת על טענת סרק או על טענה שהועלתה שלא בתום לב. לתניית סילוקין לא יינתן תוקף כאשר ההתנגדות לצוואה מבוססת על עילה סבירה ומועלית בתום לב.

בעניין ע"א 2698/92 יונה נ' אדלמן, משנת 1994, נידונו שאלות הנוגעות להיקפן של תניות סילוקין וליחס שבינן לבין זכותו של יורש לנקוט הליך משפטי. פסק דין זה נמנה עם האסמכתאות המרכזיות בהתפתחות הדין בנושא.

גם בע"מ 9413/17 פלוני נ' פלונית, משנת 2018, ממחיש את ההשלכות המעשיות של תניית סילוקין. באותו עניין נדונה הפעלת תניה לנוכח התנגדות לצוואה, ובית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בתוצאה שאליה הגיעו הערכאות הקודמות. פסק הדין מדגיש את הסיכון הכלכלי הכרוך בהליך משפטי כאשר הצוואה כוללת תניית סילוקין, אך אינו מייתר את הצורך להבחין בין התנגדות לצוואה לבין תביעה מכוח זכויות רכושיות עצמאיות.

ההכרעה החדשה של בית המשפט העליון: שלוש קטגוריות פרשניות

הרקע

פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן במסגרת סכסוך בין אלמנה לבין ילדיו של בעלה המנוח. המנוח ערך צוואה שבה הוריש לילדיו את מניותיו בחברה מסוימת, ולאשתו – חפצי אמנות, ואחוזים מסוימים בחברות אחרות. המנוח גם קבע, כי מי שיתנגד לצוואה – יקבל שקל אחד בלבד.

לאחר פטירתו של המצווה, הגישה האישה תביעה רכושית למחצית מן ההשבחה האפקטיבית של אותה חברה; הילדים טענו שמדובר בפעולה המפעילה את תניית הסיליקון ולכן האישה אינה זכאית לדבר. בית המשפט למשפחה קיבל את התביעה הרכושית והעניק לאישה 32% ממניות החברה או 20 מיליון שקל, ולצד זאת הפעיל את תניית הסיליקון, כך שהיא לא קיבלה דבר נוסף. בערעור, בית המשפט המחוזי הותיר את הפעלת התניה על כנה, תוך הפחתת שווי זכויותיה הרכושיות לסך של כ-6 מיליון ש"ח. לאחר מכן, בית המשפט העליון (בע"מ 3758-05-26) קיבל את הערעור והחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, כדי שיבחן את כוונת המצווה ויסווג את התניה לפי המבחן שנקבע.

פסק הדין של בית המשפט העלין (בע"מ 3758-05-26)

1. קטגוריית הטעות

קטגוריה זו עוסקת במצבים שבהם הצוואה או התניה נשענו על טעות בדבר הבעלות בנכסים או היקף העיזבון. כך למשל, מצווה עשוי להוריש לילדיו מניות בחברה מתוך הנחה שהן שייכות לו במלואן, בעוד שבן זוגו עשוי להיות זכאי לחלק מההשבחה שנצברה בתקופת החיים המשותפים. אם המצווה לא היה מודע לזכות הרכושית האפשרית, אין להניח בהכרח כי ביקש להעמיד את בן זוגו בפני בחירה מודעת בין מימוש אותה זכות לבין קבלת הירושה.

במצב כזה יש לבחון את תחולת סעיף 30(ב) לחוק הירושה, העוסק בהוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות. ככל שניתן לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אלמלא הטעות, יש לפעול בהתאם לרצונו המשוער. אם לא ניתן לקבוע זאת, עשויות להתעורר שאלות בדבר ביטול הוראת הצוואה הנוגעת לעניין.

הדגש הוא על הגשמת רצונו האמיתי של המצווה, ולא על הפעלת סנקציה אוטומטית נגד היורש.

2. קטגוריית ההצעה

בקטגוריה זו המצווה היה מודע לאפשרות שלזוכה עומדות זכויות רכושיות עצמאיות, אך ביקש להציב בפניו בחירה מודעת: לקבל את ההטבה שהוענקה לו בצוואה, או לממש את זכויותיו מכוח הדין ולוותר על אותה הטבה. כאשר זו כוונת המצווה, עשויה התניה להיאכף במלואה, ללא הכפפתה למבחן תום הלב והסבירות. במצב כזה, עצם העובדה שהתביעה הרכושית הוגשה בתום לב או אף התקבלה בבית המשפט אינה מונעת בהכרח את הפעלת התניה.

המשמעות אינה שלילת זכותו של היורש לתבוע את רכושו. מדובר בהבחנה בין זכותו העצמאית בנכס לבין ההטבה הנוספת שהוענקה לו מכוח הצוואה. היורש עשוי לממש את זכותו העצמאית, אך להידרש לשאת בתוצאות שהציב המצווה כתנאי לקבלת ההטבה.

לפיכך, מרכז הכובד בקטגוריה זו הוא הוכחת מודעותו של המצווה למצב הרכושי וכוונתו להעמיד בפני הזוכה ברירה מפורשת.

3. קטגוריית ספק-הצעה

קטגוריה זו חלה כאשר הראיות אינן מאפשרות לקבוע אם המצווה ביקש ליצור ברירה מודעת, או שמא פעל מתוך טעות ביחס להיקף רכושו ולזכויותיהם של אחרים.

במצב זה יש להחיל את מבחן תום הלב והסבירות. במסגרתו יש לבחון, מצד אחד, אם היורש האמין בכנות בקיומה של זכותו, ומצד אחר, אם התביעה נשענה על עילה משפטית רצינית וסבירה, בעלת סיכוי ממשי להצליח.

תביעה המוגשת מתוך אמונה כנה בזכות, המבוססת על תשתית משפטית ועובדתית ממשית, ושאינה נועדה לסכל באופן מניפולטיבי את רצון המצווה, עשויה שלא להפעיל את תניית הסילוקין. אם התביעה תתקבל, היורש עשוי לזכות הן בזכויות הרכושיות העצמאיות שנפסקו לו והן בהטבה שהוענקה לו בצוואה.

נטל ההוכחה לעניין תום הלב והסבירות מוטל על היורש המבקש להימנע מהפעלת התניה. כאשר הראיות אינן מאפשרות להכריע לטובתו בסוגיות אלה, עלולה התניה לפעול נגדו.

המשמעות המעשית: תכנון צוואות וניהול סכסוכי ירושה

ההכרעה מדגישה את החשיבות של ניסוח מדויק של תניית סילוקין ושל בירור מעמיק של מצבת הנכסים בעת עריכת הצוואה.

כאשר המצווה מבקש להגן על חלוקת העיזבון מפני הליכים משפטיים, עליו להביא בחשבון לא רק את זהות היורשים ואת היקף הרכוש הרשום על שמו, אלא גם את האפשרות שקיימות זכויות רכושיות עצמאיות של בן זוג או של צדדים אחרים. במקרים המתאימים, תיעוד מודעותו של המצווה לזכויות אלה ולבחירה שביקש להציב בפני הזוכה עשוי להיות משמעותי בפרשנות עתידית של הצוואה.

מנגד, יורש השוקל להגיש תביעה רכושית נדרש לבחון מראש את תניית הסילוקין ואת השלכותיה האפשריות. יש לבחון את מקור הזכות הנטענת, את הראיות התומכות בה, את לשון הצוואה ואת השאלה אם ניתן להוכיח שהמצווה היה מודע לזכות וביקש להציב בפני היורש ברירה מודעת.

אין להסתפק בהנחה שתביעה מוצדקת תגן בהכרח על הירושה, כשם שאין להניח שעצם הגשתה תשלול אותה. ההכרעה תלויה בסיווג התניה וביישום המבחנים המשפטיים על נסיבות המקרה הקונקרטי.

שאלות ותשובות

האם תניית סילוקין בצוואה תקפה?

כן, עקרונית ניתן לקבוע בצוואה תנאי שלפיו יורש יאבד את זכאותו אם יתקיים תנאי שקבע המצווה. עם זאת, אין להניח שהתניה תיאכף באופן אוטומטי בכל מקרה. תוקפה והיקפה נבחנים לפי לשון הצוואה, מטרת התניה, נסיבות עריכתה והדין החל.

האם די בהוראה כללית האוסרת התנגדות לצוואה?

לא בהכרח. יש להבחין בין הוראה המכוונת נגד תקיפת תוקפה של הצוואה לבין הוראה שהמצווה מבקש להחיל גם על תביעה רכושית המבוססת על זכויות עצמאיות מכוח הדין. היקף התנאי, לשונו ונסיבות עריכתו עשויים להיות משמעותיים בפרשנותו. לכן יש להתאים את הוראות הצוואה למצב הרכושי ולתכלית שאותה מבקש המצווה להשיג, ולא להסתמך על נוסח כללי בלבד.

האם אפשר להתנגד לצוואה אם היא כוללת תניית סילוקין?

כן. עצם קיומה של תניית סילוקין אינו מונע בהכרח הגשת התנגדות לצוואה. עם זאת, הגשת ההליך עלולה לסכן זכויות שהוקנו למתנגד בצוואה. יש לבחון את עילת ההתנגדות, את תום הלב, את סבירות הטענות ואת נוסח התניה לפני קבלת החלטה על נקיטת הליך.

האם יורש שמגיש תביעה רכושית עלול לאבד את חלקו בצוואה?

כן, בנסיבות מסוימות. לפי פסק הדין האחרון של בית המשפט העליון, כאשר המצווה היה מודע לזכויות הרכושיות האפשריות וביקש להציב בפני היורש בחירה מודעת, עשויה תניית הסילוקין להיאכף גם אם התביעה הוגשה בתום לב. במקרים אחרים יש לבחון את התניה ואת תום לבו וסבירותו של ההליך.

מה ההבדל בין תניית אי-תקיפה לתניית אי-תביעה בצוואה?

תניית אי-תקיפה נועדה להתמודד עם ניסיון לערער על תוקפה של הצוואה או של הוראה מתוכה, למשל בטענה להשפעה בלתי הוגנת. תניית אי-תביעה מכוונת לתביעה המבוססת על עילה חיצונית לדיני הירושה, כגון טענה לזכויות רכושיות בנכס שהמצווה כלל בעיזבון. ההבחנה עשויה להשפיע על אופן פרשנות התניה ועל האפשרות להפעילה.

מי מקבל את חלקו של יורש שאיבד את זכאותו מכוח תניית סילוקין?

התשובה תלויה בהוראות הצוואה ובנסיבות המקרה. סעיף 44(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע כי אם המצווה לא קבע מי יזכה בהתקיים התנאי המפסיק, יחול ההסדר הקבוע בחוק שלפיו יורשיו של אותו יורש על פי דין יזכו במקומו, בכפוף להוראות החוק. לכן יש לבחון גם את ייעודו של החלק המתפנה בעת עריכת הצוואה.

מה ההבדל בין התנגדות לצוואה לבין תביעה להכרה בזכויות רכושיות?

התנגדות לצוואה מבקשת לערער על תוקפה או על תקפותה של הוראה מתוכה. תביעה רכושית עשויה להתבסס על מקור משפטי חיצוני לדיני הירושה, למשל זכויות מכוח דיני השיתוף בין בני זוג. ההבחנה משפיעה על פרשנות תניית הסילוקין ועל אופן בחינתה.

כיצד ניתן לצמצם את הסיכון למחלוקת עתידית?

יש לערוך צוואה לאחר בירור מקיף של הנכסים והזכויות הרכושיות, להגדיר במדויק את מטרת התניה ואת היקפה, ולבחון אם המצווה מודע לזכויות אפשריות של יורשים או בני זוג בנכסים. במקרים מתאימים, תיעוד מסודר של נסיבות עריכת הצוואה עשוי לסייע בהוכחת אומד דעתו של המצווה.

ליווי משפטי בתחום הצוואות, הירושות והעיזבונות

תניית סילוקין מחייבת בחינה מדוקדקת של לשון הצוואה, רצונו של המצווה, היקף העיזבון והזכויות העצמאיות העשויות לעמוד ליורשים מכוח הדין. בין שמדובר בעריכת צוואה המבקשת לצמצם מחלוקות עתידיות ובין שמדובר בבחינת תוקפה של תניית סילוקין או בהגנה על זכויות במסגרת סכסוך ירושה, חשוב לבחון את מכלול הנסיבות ואת ההשלכות המשפטיות והכלכליות של כל צעד.

משרד עורכי דין ונוטריון וולר ושות׳ (נוסד 1965), מעניק שירותים משפטיים בתחום הצוואות, הירושות והעיזבונות. ניסיונו של המשרד מאפשר לבחון סוגיות ירושה גם בהקשר הרחב של זכויות בנכסים, הסדרים רכושיים ומחלוקות בין בני משפחה. לקבלת ייעוץ משפטי בנוגע לתניית סילוקין, לפרשנות צוואה או למימוש זכויות בעיזבון, ניתן לפנות למשרד וולר ושות׳ ולתאם בחינה פרטנית של נסיבות המקרה והאפשרויות המשפטיות העומדות על הפרק.

למידע נוסף: צוואות, ירושות ועיזבונות במשרד וולר ושות׳ | טלפון: 04-8661537