top image

ניהול אתרי בניה “ירוקים”

ניהול אתרי בניה “ירוקים”

(פורסם לראשונה בשבועון “נופים: נדל”ן, בתים והתיישבות“, גיליון 211, 7/12/2018)

האסוציאציה הראשונה של רובנו ביחס ל”בניה ירוקה” היא של בניה מחומרים ממוחזרים, בידוד תרמי וחסכון בצריכת האנרגיה, מערכות לחסכון במים, אור שמש והצללות, גינון, משטר רוחות ומניעת רעשים. אלא של”בניה הירוקה”, יש היבט נוסף, המתייחס לתהליך הבנייה של המבנה, באופן המצמצם את הפגיעה באיכות החיים של התושבים בקרבת אתרי הבניה, מפחית את הרעשים ואת המשאבים הנדרשים בזמן העבודות.

לאופן התנהלות אתר בנייה ישנן השלכות סביבתיות מידיות כמו גם ארוכות טווח; עצם קיומו של אתר הבנייה עלול לגרום למפגעי רעש, להפצת מזהמים ואבק, לייצור מוגבר של פסולת, לצורך גדול בשינוע ועוד. השפעת המפגעים חלה על השוהים באתר ועל סביבתו המיידית ואף הרחוקה. מטרת ניהול אתר בנייה באופן המתחשב בסביבה היא להפחית מפגעים אפשריים ולצמצם את טווח השפעתם על-ידי נקיטת פעולות כגון: הפחתת הרעש המופק באתר, צמצום מספר הנסיעות ושינוע חומרים ופסולת על-ידי תכנון מקדים, צמצום הפצת אבק על-ידי כיסוי, צמצום ייצור פסולת על-ידי ייצור מתועש, ניהול אתר נקי, צמצום צריכת אנרגיה ומשאבים מקומיים, הסרה ראשונית של אבק ומסירת מבנה נקי.

אלא שחרף חקיקה רחבה וענפה (בין היתר חוק שמירת הניקיון, תשמ”ד-1984, חוק המים, תשי”ט-1959, החוק למניעת מפגעים, התשכ”א-1961 וחוקי עזר עירוניים), וחרף קיומו של ת”י 5281 בניה בת קיימא (“בניה ירוקה”), אתרי בניה ברשויות מקומיות רבות, עודם מהווים מפגע משמעותי וסבל עבור התושבים. יתר על כן: ברשויות רבות, פרט להיתר הבניה שניתן מהוועדה המקומית, אין נהלים או הנחיות בנוגע לניהול אתר הבניה, מדיניות והצבת רף נדרש לשם שמירת איכות החיים של התושבים.

לדוגמה: גידור בטיחותי של השטח והצבת כל חומרי הבניה בתוך האתר; הימנעות מחסימת כבישים ומדרכות; הצגת חוזה לפינוי פסולת בניין ועפר מהאתר; נקיטה באמצעים לצמצום אבק מדרכים ומעבודות עפר ע”י הרטבה במים ובחומרים מייצבים; סלילת דרכי גישה מחוץ לאתר ובתוכו; כיסוי משאיות ומצבורי עפר ביריעות; הנחיות לגריסת עודפי עפר או פסולת הריסות ובנייה; שימוש בעודפי פסולת בתוך האתר; הגבלת ימי ושעות העבודות; הוכחת עמידה בתקנות למניעת מפגעים (רעש מציוד בנייה), התשל”ט-1979; אכסון דלקים, שמנים וחומרים מסוכנים; חיבורים תקניים למים, ניקוז, ביוב וחשמל; שימור עצים וצמחיה באתר; מינוי אחראי וכתיבת תיק נהלים; ועוד.

בשורה התחתונה – אחריותה של הרשות המקומית, לא מסתיימת עם הנפקת היתר הבניה, אלא מתמשכת לאורך כל שלבי הבניה. רשות מקומית שתהיה שותפה בניהול אתר הבניה בחכמה ובאופן נכון, תצליח לשמור על איכות החיים של תושביה, ותגן על הסביבה.

 

שתפו עם חברים