זיהום קרקע וזיהום מים
הפיצוץ במתקן תע”ש שהרעיד את חוף אפולוניה לאחרונה, מהווה “פרומו” וסימן אזהרה לפני אסון. הפעם, פיצוץ בשמורת טבע: מחר, פיצוץ בשכונת מגורים שאוכלסה. בישראל קיימות אלפי קרקעות מזוהמות, בלתי מטופלות, והנושא כלל אינו מוסדר בחקיקה ראשית. המידע שיש בידי המשרד להגנת הסביבה, חלקי ובלתי מדויק, והעתיד אינו ברור. מדינת ישראל, שאינה משופעת בקרקע, אינה יכולה להרשות לעצמה התנהלות מעין זו. מתוך מאמר שפורסם ביום 4/7/2023, באתר “News1 מחלקה ראשונה” (קישור ישיר – כאן).
קרקע חשודה בזיהום היא קרקע שנעשית (או נעשתה עליה), בה או בסמוך לה, פעילות בחומרים מזהמים כגון חומרים מסוכנים, תמלחות, שפכים, חומרי נפץ ושמנים. זיהום הקרקע יכול להתרחש כתוצאה מדליפות ושפיכות של חומרים מזהמים נדיפים וחצי-נדיפים לקרקע, העלולים לגרום לפגיעה בבריאות הציבור במסלולי חשיפה שונים כגון: שאיפת חומרים אורגניים נדיפים מסרטנים או רעילים בעת חדירת גזי קרקע למבנים; בליעת קרקע מזוהמת על ידי ילדים; מגע עורי עם קרקע מזוהמת; זיהום מקורות מים המשמשים לשתייה; ופגיעה במערכות אקולוגיות. אותן קרקעות, אינן מופיעות בהכרח, במפה הארצית לקרקעות מזוהמות, שהכין המשרד להגנת הסביבה.
בית המשפט העליון בעניין אפולוניה (דנ”ם 4753/19), מתח ביקורת ביקורת על תמיכת המדינה בקידום תוכניות בניה, ללא בדיקה מקדימה נאותה של הקרקע החשודה בזיהום. על פי בית המשפט, בפני מוסד התכנון צריכה לעמוד התשתית העובדתית המלאה – סקר היסטורי, סקר קרקע, ממצאי חקירת זיהום הקרקע, גז קרקע ומי התהום, וככל שיידרש אף מסמכים נוספים – כתנאי מקדמי לדיון במוסד התכנון. לא ניתן להתיר ביצוע תוכנית והוצאת ההיתרים, ולבטח לא ניתן לבצע בניה על קרקעות מזוהמות, ללא בדיקה מקדימה נאותה של הקרקע החשודה בזיהום. זאת, לטובת ההגנה על בריאות הציבור. בהתאם לכך, הכינו מטה התכנון הלאומי ומינהל התכנון, הנחיות לגבי המידע הנדרש למוסדות התכנון (“מסמך הנחיות“).
זיהום מים
ומהיבשה – למים. בית המשפט העליון קיבל ביום 12/10/23, באופן חלקי, את הערעור שהוגש בגין דחיית התביעה היצוגית נגד חברת רותם אמפרט ופריקלאס מקבוצת כי”ל. בפסק הדין, אימץ בית המשפט את עמדת היועמ”שית והפכו את עמדת בית המשפט המחוזי כשקבעו כי אין התיישנות על עבירת זיהום מים ולכן ניתן לאשר את הגשת התביעה נגד החברות.
הערעור עוסק בפסולת של שפכים תעשייתיים, שבמשך כשלושים שנה דלפו בכמויות עצומות מן המפעלים שבבעלות המשיבות אל תת הקרקע, וגרמו לפי הנטען לזיהום של מי תהום ובהמשך גם לזיהום של שמורת טבע מוכרזת ומשאב טבע נדיר וחיוני באזור הנגב. הגם שדליפת השפכים חדלה לכל המאוחר בשנת 2000, החלחול שלהם אל תת הקרקע טרם פסק ועדיין גורם להרס סביבתי מן החמורים שאירעו במדינה, ויש לנקוט צעדים מידיים להפסקתו.
זיהום סביבתי, בפרט של מי תהום, לא פעם מתאפיין בגילוי מאוחר של הנזק בשל “תקופת חביון” ממושכת. החומרים המזהמים עלולים להמשיך ולחלחל אל תוך הקרקע במשך שנים רבות לאחר שכבר הופסקה הזרמתם מן המפעל, ולגרום עוד ועוד נזקים. בית המשפט קבע כי טענת ההתיישנות איננה רלוונטית, מכיוון שהעניין הנו באירוע עוולתי מתמשך. אירוע מתמשך מוליד עילות תביעה חדשות בזו אחר זו, תוך גרימת נזקים נוספים כל העת. לא זו אף זו. הכרה בעוולות מתמשכות במחדל של אי-מניעת נזקי זיהום נמשכים ובמחדל שבאי-תיקון נזקי זיהום שכבר נגרמו, מתחייבת אף לנוכח טיבו של הנזק שנגרם כתוצאה מזיהומים סביבתיים ומזיהום מים. עוד הוסיף בית המשפט כי הכרה בעוולות הנטענות כמתמשכות אף עולה בקנה אחד עם עקרון “הזהירות המונעת”. לפי עקרון זה, במקרים שבהם שוררת אי ודאות ביחס לאפשרות קרות הנזק, אך תוחלת הנזק גבוהה, קמה חובה לנקוט בצעדים למניעתו.
למשרד עורכי דין וולר ושות’, ניסיון מקצועי של למעלה מ-40 שנה, בליווי, ניהול, הובלה וייצוג לקוחות, במגוון רחב של הליכים בתחומי המקרקעין, התכנון והבניה. המשרד מדורג על ידי חברת הדירוג BDI, כאחד המשרדים המובילים בישראל. לכל שאלה או בעיה, צרו קשר.
