ניהול אתרי בניה ירוקים
האסוציאציה הראשונה של רובנו ביחס ל”בניה ירוקה” היא בניה מחומרים ממוחזרים, בידוד תרמי וחסכון בצריכת האנרגיה, מערכות לחיסכון במים, אור שמש והצללות, גינון, משטר רוחות ומניעת רעשים. אלא שלבניה ירוקה, יש היבט נוסף, המתייחס לתהליך הבנייה של המבנה, באופן המצמצם את הפגיעה באיכות החיים של התושבים בקרבת אתרי הבניה, מפחית את הרעשים ואת המשאבים הנדרשים בזמן העבודות. סקירה קצרה בנושא ניהול אתרי בניה ירוקים.
השפעות ניהול הבניה על המבנה והסביבה
להתנהלות אתר בנייה יש השלכות סביבתיות מידיות, כמו גם ארוכות טווח. עצם קיום אתר הבנייה עלול לגרום למפגעי רעש, להפצת מזהמים ואבק, לייצור מוגבר של פסולת, לצורך גדול בשינוע ועוד. השפעת המפגעים חלה על השוהים באתר ועל סביבתו המיידית ואף הרחוקה. מטרת ניהול אתר בנייה באופן המתחשב בסביבה היא להפחית מפגעים אפשריים ולצמצם את טווח השפעתם על-ידי נקיטת פעולות כגון: הפחתת הרעש המופק באתר, צמצום מספר הנסיעות ושינוע חומרים ופסולת על-ידי תכנון מקדים, צמצום הפצת אבק על-ידי כיסוי, צמצום ייצור פסולת על-ידי ייצור מתועש, ניהול אתר נקי, צמצום צריכת אנרגיה ומשאבים מקומיים, הסרה ראשונית של אבק ומסירת מבנה נקי.
עקרונות לניהול אתר בניה ירוק על פי ת״י 5281
תקן ישראלי 5281, פרק 8 (“ניהול אתר הבנייה, ניהול הבניין”) מתמקד בתכנון וניהול סביבתי בתהליך בניית מבנה ירוק. התקן אינו עוסק רק בביצועי הבניין, והוא מעניק ניקוד גם על דרך ניהול האתר בתקופת הבנייה, ומניח את היסודות לתפעול ותחזוקה ירוקים לאורך חיי המבנה באמצעות עידוד מערכות לניהול אנרגיה. הפרק מבוסס על תוכנית למניעת מפגעים סביבתיים בתקופת הבנייה, כולל פעולות ב-7 תחומים:
ניהול סביבתי של מהלך הבנייה ופסולת הבנייה; איכות אוויר ואוורור; רעש; קרינה; הפרדת פסולת מוצקה; חומרי הבניה; ותכנון המאפשר שימוש באופניים. למניעת זיהום אויר, ריחות, רעשים ואבק שמקורם באתר. בנוסף לכך, הפרק קובע עקרונות לגיבוש דרכים לתיאום בין אנשי המקצוע השונים, מגוון משימות טכנולוגיות חדישות ושימוש בחומרים חדשים.
המצב בשטח
אלא שחרף חקיקה רחבה וענפה (בין היתר חוק שמירת הניקיון, תשמ”ד-1984, חוק המים, תשי”ט-1959, החוק למניעת מפגעים, התשכ”א-1961 וחוקי עזר עירוניים), וחרף קיומו של ת”י 5281 בניה בת קיימא, אתרי בניה ברשויות מקומיות רבות, מהווים מפגע משמעותי וסבל עבור התושבים. יתר על כן: ברשויות רבות, פרט להיתר הבניה שנתנה הוועדה המקומית, אין נהלים או הנחיות בנוגע לניהול אתר הבניה. אין כללי מדיניות או הצבת רף נדרש, לשם שמירת איכות החיים של התושבים.
לדוגמה: גידור בטיחותי של השטח והצבת כל חומרי הבניה בתוך האתר; הימנעות מחסימת כבישים ומדרכות; הצגת חוזה לפינוי פסולת בניין ועפר מהאתר; נקיטה באמצעים לצמצום אבק מדרכים ומעבודות עפר ע”י הרטבה במים ובחומרים מייצבים; סלילת דרכי גישה מחוץ לאתר ובתוכו; כיסוי משאיות ומצבורי עפר ביריעות; הנחיות לגריסת עודפי עפר או פסולת הריסות ובנייה; שימוש בעודפי פסולת בתוך האתר; הגבלת ימי ושעות העבודות; הוכחת עמידה בתקנות למניעת מפגעים (רעש מציוד בנייה), התשל”ט-1979; אכסון דלקים, שמנים וחומרים מסוכנים; חיבורים תקניים למים, ניקוז, ביוב וחשמל; שימור עצים וצמחיה באתר; מינוי אחראי וכתיבת תיק נהלים; ועוד.
(פורסם לראשונה בשבועון “נופים: נדל”ן, בתים והתיישבות“, גיליון 211, 7/12/2018)
בשורה התחתונה – אחריותה של הרשות המקומית, לא מסתיימת עם הנפקת היתר הבניה, אלא מתמשכת לאורך כל שלבי הבניה. רשות מקומית שתהיה שותפה בניהול אתר הבניה בחכמה ובאופן נכון, תצליח לשמור על איכות החיים של תושביה, ותגן על הסביבה. לכל שאלה בתחום, צרו קשר עם משרד עו”ד וולר ושות’, מומחים במקרקעין, תכנון ובניה.
