ניהול אתרי בניה ירוקים
האסוציאציה הראשונה של רובנו ביחס ל”בניה ירוקה” היא בניה מחומרים ממוחזרים, בידוד תרמי וחסכון בצריכת האנרגיה, מערכות לחיסכון במים, אור שמש והצללות, גינון, משטר רוחות ומניעת רעשים. אלא שלבניה ירוקה, יש היבט נוסף, המתייחס לתהליך הבנייה של המבנה, באופן המצמצם את הפגיעה באיכות החיים של התושבים בקרבת אתרי הבניה, מפחית את הרעשים ואת המשאבים הנדרשים בזמן העבודות. סקירה קצרה בנושא ניהול אתרי בניה ירוקים.
השפעות ניהול הבניה על המבנה והסביבה
להתנהלות אתר בנייה יש השלכות סביבתיות מידיות, כמו גם ארוכות טווח. עצם קיום אתר הבנייה עלול לגרום למפגעי רעש, להפצת מזהמים ואבק, לייצור מוגבר של פסולת, לצורך גדול בשינוע ועוד. השפעת המפגעים חלה על השוהים באתר ועל סביבתו המיידית ואף הרחוקה. מטרת ניהול אתר בנייה באופן המתחשב בסביבה היא להפחית מפגעים אפשריים ולצמצם את טווח השפעתם על-ידי נקיטת פעולות כגון: הפחתת הרעש המופק באתר, צמצום מספר הנסיעות ושינוע חומרים ופסולת על-ידי תכנון מקדים, צמצום הפצת אבק על-ידי כיסוי, צמצום ייצור פסולת על-ידי ייצור מתועש, ניהול אתר נקי, צמצום צריכת אנרגיה ומשאבים מקומיים, הסרה ראשונית של אבק ומסירת מבנה נקי.
מהו אתר “בניה ירוק”?
ככלל, אתר בניה ירוק הינו אתר המיישם פרקטיקות בניה ידידותיות לסביבה, החל משלב התכנון ועד לסיום הבניה. מטרתו העיקרית היא לצמצם את ההשפעה הסביבתית השלילית של תהליך הבניה, תוך שימוש יעיל במשאבים, הפחתת פליטות מזהמים, וקידום עקרונות של בניה בת-קיימא.
המסגרת החוקית לניהול אתרי בניה ירוקים בישראל
- חוק התכנון והבניה, תשכ”ה-1965. חוק התכנון והבניה מהווה את המסגרת החוקית הבסיסית לכל פעילות בניה בישראל. בשנים האחרונות, נוספו לחוק תיקונים המתייחסים לבניה ירוקה, כגון תיקון 101 לחוק, המאפשר לוועדות המקומיות לקבוע הנחיות מרחביות הכוללות דרישות לבניה ירוקה; ותקנות התכנון והבניה (תכן הבניה) (בניה בת-קיימא), תשפ”ב-2022: קובעות סטנדרטים מחייבים לבניה ירוקה בבניינים חדשים.
- חוק אוויר נקי, תשס”ח-2008. חוק זה מסדיר את הטיפול בזיהום אוויר ומחייב נקיטת אמצעים להפחתת פליטות מזהמים, לרבות באתרי בניה. סעיף 8 לחוק מסמיך את השר להגנת הסביבה לקבוע הוראות למניעה ולצמצום של זיהום אוויר מפעילויות שונות, כולל פעילויות בניה.
- חוק שמירת הניקיון, תשמ”ד-1984. חוק זה רלוונטי לניהול פסולת באתרי בניה. סעיף 7 לחוק אוסר על השלכת פסולת ברשות הרבים, כולל פסולת בניין, ומטיל אחריות על מנהלי אתרי הבניה לפינוי פסולת באופן מוסדר.
- תקנות התכנון והבניה (היתר בניה), תש”ל-1970. תקנות אלו כוללות הוראות ספציפיות לגבי ניהול אתרי בניה, לרבות דרישות לגידור האתר, שמירה על בטיחות, ופינוי פסולת בניין.
- תקנות למניעת מפגעים (רעש מציוד בנייה), התשל”ט-1979.
- חוקי עזר של הרשות המקומית.
עקרונות לניהול אתר בניה ירוק על פי ת״י 5281
תקן ישראלי 5281, פרק 8 (“ניהול אתר הבנייה, ניהול הבניין”) מתמקד בתכנון וניהול סביבתי בתהליך בניית מבנה ירוק. התקן אינו עוסק רק בביצועי הבניין, והוא מעניק ניקוד גם על דרך ניהול האתר בתקופת הבנייה, ומניח את היסודות לתפעול ותחזוקה ירוקים לאורך חיי המבנה באמצעות עידוד מערכות לניהול אנרגיה. הפרק מבוסס על תוכנית למניעת מפגעים סביבתיים בתקופת הבנייה, כולל פעולות ב-7 תחומים:
ניהול סביבתי של מהלך הבנייה ופסולת הבנייה; איכות אוויר ואוורור; רעש; קרינה; הפרדת פסולת מוצקה; חומרי הבניה; ותכנון המאפשר שימוש באופניים. למניעת זיהום אויר, ריחות, רעשים ואבק שמקורם באתר. בנוסף לכך, הפרק קובע עקרונות לגיבוש דרכים לתיאום בין אנשי המקצוע השונים, מגוון משימות טכנולוגיות חדישות ושימוש בחומרים חדשים.
אתגרים משפטיים בניהול אתרי בניה ירוקים
הגדרת סטנדרטים אחידים
אחד האתגרים המרכזיים הוא היעדר סטנדרטים אחידים ומחייבים לבניה ירוקה ברמה הארצית. למרות החקיקה הראשית, יישומן של הוראות החוק אינן אחידות בכל הרשויות המקומיות. הדבר יוצר אי-ודאות משפטית ועלול להוביל לפרשנויות שונות של הדרישות בין רשויות שונות.
ניהול, אכיפה ופיקוח
ברשויות רבות, פרט להיתר הבניה שנתנה הוועדה המקומית, אין נהלים או הנחיות בנוגע לניהול אתר הבניה. אין כללי מדיניות או הצבת רף נדרש, לשם שמירת איכות החיים של התושבים. לדוגמה: גידור בטיחותי של השטח והצבת כל חומרי הבניה בתוך האתר; הימנעות מחסימת כבישים ומדרכות; הצגת חוזה לפינוי פסולת בניין ועפר מהאתר; נקיטה באמצעים לצמצום אבק מדרכים ומעבודות עפר ע”י הרטבה במים ובחומרים מייצבים; סלילת דרכי גישה מחוץ לאתר ובתוכו; כיסוי משאיות ומצבורי עפר ביריעות; הנחיות לגריסת עודפי עפר או פסולת הריסות ובנייה; שימוש בעודפי פסולת בתוך האתר; הגבלת ימי ושעות העבודות; אכסון דלקים, שמנים וחומרים מסוכנים; חיבורים תקניים למים, ניקוז, ביוב וחשמל; שימור עצים וצמחיה באתר; מינוי אחראי וכתיבת תיק נהלים; ועוד.
בנוסף, קיים קושי באכיפה ופיקוח על יישום עקרונות הבניה הירוקה באתרי בניה. הדבר נובע מהיעדר ידע ומחוסר במשאבים ובכוח אדם מיומן ברשויות המקומיות. לשם הדוגמה, אין כיום תכניות הכשרה ייעודיות לפיקוח של אנשי מקצוע בתחום הבניה הירוקה, ואין כיום הסמכה למפקחי בניה ירוקה, אשר יהיו אחראים על פיקוח ואכיפה באתרי בניה. נוסף על כך, נכון להיום, אין בחקיקה מנגנוני אכיפה יעילים, כולל סנקציות משמעותיות על הפרת הוראות הבניה הירוקה.
התנגשות עם אינטרסים כלכליים
לעיתים קרובות, יישום פרקטיקות של בניה ירוקה כרוך בעלויות נוספות ליזמים. הדבר עלול ליצור התנגשות בין האינטרס הציבורי בקידום בניה ירוקה לבין האינטרסים הכלכליים של היזמים.
סוגיות של אחריות משפטית
ישנן שאלות לא פתורות בנוגע לאחריות המשפטית במקרה של כשלים ביישום עקרונות הבניה הירוקה. לדוגמה, מהי מידת האחריות של היזם במקרה של אי-עמידה בסטנדרטים של בניה ירוקה. או, האם מתכנני הבניין נושאים באחריות במקרה של כשל ביישום עקרונות הבניה הירוקה? ומה אחריותה של הרשות המקומית במקרה של מתן היתר בניה לפרויקט, שאינו עומד בעקרונות הבניה הירוקה, ופוגע בתושבים ובסביבה?
בשורה התחתונה – אחריותה של הרשות המקומית, לא מסתיימת עם הנפקת היתר הבניה, אלא מתמשכת לאורך כל שלבי הבניה. רשות מקומית שתהיה שותפה בניהול אתר הבניה בחכמה ובאופן נכון, תצליח לשמור על איכות החיים של תושביה, ותגן על הסביבה. לכל שאלה בתחום, צרו קשר עם משרד עו”ד וולר ושות’, מומחים במקרקעין, תכנון ובניה. (פורסם לראשונה בשבועון “נופים: נדל”ן, בתים והתיישבות“, גיליון 211, 7/12/2018)
