עמדות טעינה לרכבים חשמליים במרחב העירוני

עד לפני מספר שנים, נדמה היה שמדינת ישראל עתידה להיות המובילה העולמית של מהפכת הרכב החשמלי. ואולם, עם קריסת פרויקט הרכב החשמלי של חברת "בטר פלייס", ועם גריטתם של מרבית הרכבים שנמכרו בישראל, חדלה כמעט לגמרי ההשקעה בתחום תשתיות הטעינה, שיאפשרו את פריסת והרחבת חדירת הרכבים החשמליים. בשנים האחרונות מתחוללים שינויים, ונכון להיום נעים בכבישי ישראל כ-170,000 רכבים חשמליים מלאים (מתוך כ-3.7 מיליון כלי רכב פרטיים) – אולם מדינת ישראל נמצאת עדיין כיום בשלבים ראשוניים של פריסת עמדות טעינה, ללא חקיקה תומכת או מימון ציבורי משמעותי. סקירה בנושא עמדות טעינה לרכבים חשמליים במרחב הציבורי, אתגרים והזדמנויות.

קולות קוראים ראשוניים

בשנת 2018, משרד האנרגיה פרסם RFI (103/2018) לקבלת מידע, לקראת פרסום "קולות קוראים" לסיוע בהקמת עמדות טעינה לרכבים חשמליים. זאת, לאור ההבנה שהיעדר תשתית ראויה מהווה את החסם המרכזי להתפתחות שוק רכב חשמלי בישראל, לשם הקטנת השימוש בדלקים תוצרי נפט, מעבר לתחבורה ירוקה, והפחתת זיהום אוויר ורעש. במסגרת ה"קולות הקוראים" יינתנו, בין היתר, מענקים בסך של 25 מיליון ש"ח, להקמת כ-60 עמדות מהירות בין עירוניות; כ-500 עמדות טעינה במרחב הציבורי (מדרכות וחניונים עירוניים) אשר מיועדים לרשויות מקומיות ולחברות כלכליות של הרשויות; כ-330 עמדות טעינה במרחב הציבורי-למחצה (כגון קניונים, בתי חולים, ומרכזי בילוי); ומענקים לתמיכה בהקמת עמדות במקומות עבודה.

עם זאת, הפתרונות המוצעים (שכרגע עוד בשלב המקדמי ועדיין אינם עומדים בקצב התכנון והביצוע), כלל אינם מתייחסים לסוגיית הרגולציה והכשרת התשתיות לעמדות טעינה עתידיות, במבנים פרטיים וציבוריים. ברי כי כבר בעתיד הנראה לעין, תשתיות להטענת רכב חשמליים יהיו משולבות בכל בניה פרטית, ציבורית, מסחרית, ובמרבית שטחי הציבור. לפיכך, אין כל מניעה, כבר כעת, לקבוע מדיניות ברורה ולהתקין את הוראות חוק התכנון והבניה, שיחייבו כל פרויקט חדש בתחום הבנייה – ובוודאי פרויקט שנבנה בתמיכה ממשלתית – לתכנן ולבצע תשתיות להטענת רכב חשמלי. התאמת התשתיות לכך בסיום ביצוע הפרויקטים, עתידה להיות יקרה ומורכבת באופן משמעותי, תוך יצירת מפגעים סביבתיים ובטיחותיים רבים.

סוגי עמדות טעינה ומבנה הרשת

קיימים מספר מודלים בעולם, לטעינת כלי רכב חשמליים: טעינה פרטית; טעינה פרטית-ציבורית (לדוגמה בקניונים, תחנות דלק, חניונים וכדומה); או טעינה בשטח ציבורי.

הניסיון בעולם מראה כי טעינה בבית ובמקום העבודה היא הפתרון המועדף והנפוץ ביותר, הנותן מענה לרובה המכריע של הנסועה ביומיום. עם זאת, ישנה חשיבות רבה לטעינה ציבורית וציבורית-למחצה על מנת לתת מענה לנהגי רכב חשמלי שהינם ללא גישה לטעינה פרטית, כמו גם למשתמשים מזדמנים. טעינה מהירה מהווה לרוב את החלק הקטן ביותר בתמהיל הטעינה, אך האפשרות להארכת טווח הנסיעה על ידי טעינה מהירה הינה חיונית בפן הפסיכולוגי בעבור הנהגים, כמו גם לשימושיות המעשית של רכב חשמלי בנסיעות ארוכות.

פריסת עמדות טעינה ברשויות המקומיות

פריסת עמדות טעינה ברשויות המקומיות היא חלק בלתי נפרד מהתשתית הנדרשת לקידום המעבר לרכבים חשמליים בישראל. על פי עידן ליבס, פרופ' אופירה אילון, נעמה שפירא ורפי רייש ("מדריך היערכות לתחבורה רשויות מקומיות פרטית חשמלית") רשויות מקומיות הינן נקודת הממשק העיקרית והיומיומית שבין התושבים משתמשי הדרך, אזורי מגורים ומסחר, תשתיות התחבורה ורשת החשמל. בשל כך, הן בעלות חשיבות מכרעת במימוש המדיניות הלאומית לפרישׂה רחבה של תחבורה חשמלית.

יתרה מכך, לרשויות מקומיות גלומות תועלות באימוץ תחבורה חשמלית ותשתיות טעינה עבורה, המהוות זרז בעבור מקבלי החלטות במתן תשומת לב ניהולית וציבורית לנושא זה. בין מניעים אלו ניתן למנות את הבאים: הפחתת זיהום אויר ורעש; שירות חדשני לתושבים; חיזוק תדמית סביבתית, חדשנית וטכנולוגית; תועלות כלכליות ישירות ועקיפות (באמצעות תאגידי אנרגיה עירוניים); שדרוג התשתיות העירוניות לחכמות ומתקדמות; וניצול מקורות אנרגיה מקומיים.

אתגרים בתכנון ובביצוע פריסת עמדות טעינה ברשויות המקומיות

פריסת עמדות טעינה לרכבים חשמליים ברשויות מקומיות בישראל היא תהליך מורכב, הדורש איזון בין אינטרסים ציבוריים, פרטיים, סביבתיים וכלכליים. זאת, לצד תוך שמירה על נגישות, שוויון ושירות יעיל לציבור.

אתגרים תכנוניים

• מרחב ציבורי מוגבל. שטחים עירוניים צפופים, במיוחד בערים מרכזיות, מקשים על הקצאת שטחים לעמדות טעינה, תוך שמירה על תפקוד תקין של המרחב הציבורי.
• גישה לתשתיות חשמל. עמדות טעינה דורשות חיבור לרשת חשמל עם אספקת חשמל יציבה ומספיקה. לעיתים נדרש שדרוג של תשתיות קיימות, דבר שעשוי להיות יקר וממושך.
• שיקולים סביבתיים ונופיים. יש לתכנן את עמדות הטעינה כך שלא יפגעו בערכי נוף, תכנון עירוני או איכות החיים של תושבים בסביבה הקרובה.

תכנון עתידי וגמישות

• תחזיות ביקוש. יש לאזן בין הצורך להקים תשתיות נרחבות לבין חוסר ודאות לגבי קצב אימוץ הרכבים החשמליים.
• היערכות לטכנולוגיות חדשות. התכנון חייב לכלול אפשרות לשדרוג עתידי לעמדות טעינה מהירות יותר או טכנולוגיות חדשות.

אתגרים כלכליים

מימון ותמריצים

• הוצאות התקנה ותפעול. הקמה ותפעול של עמדות טעינה כרוכות בעלויות גבוהות, במיוחד במרחב ציבורי הדורש שדרוגי תשתית.
• מודלים של מימון ציבורי-פרטי. יש להגדיר מנגנונים כלכליים ברורים, שבהם הרשות המקומית יכולה לשתף פעולה עם חברות פרטיות, תוך הבטחת עלות סבירה לצרכן.
• השקעות לטווח ארוך. הרשויות המקומיות נדרשות להשקיע בטכנולוגיה שתשרת את הציבור לאורך זמן, מה שמחייב ניהול סיכונים קפדני.

שיקולי תחזוקה

• תחזוקה שוטפת. יש להבטיח כי עמדות הטעינה יתוחזקו ברמה גבוהה, במיוחד במרחב הציבורי, על מנת למנוע תקלות או מפגעים בטיחותיים.
• שילוביות, קישוריות ותאימות. עמדות הטעינה צריכות להיות חלק ממערכת ניהול עירונית חכמה, הכוללת שילוב עם אפליקציות לניהול חנייה, תשלום והכוונה. בנוסף, יש להבטיח תאימות עם מגוון רחב של רכבים חשמליים, תוך צמצום בעיות טכניות ושיפור חוויית המשתמש.
• מניעת ונדליזם. עמדות טעינה במקומות ציבוריים חשופות לפגיעות, דבר המחייב התקנת אמצעי הגנה ותכנון חכם של מיקומן.

אתגרים משפטיים ורגולטוריים

• חוקיות השימוש במרחב ציבורי. נדרש לוודא כי שימוש בקרקע ציבורית לצורך עמדות טעינה תואם את התכניות המאושרות ואת ייעוד הקרקע.
• הסדרת חוזים מול מפעילים פרטיים. יש לוודא שקיימת שקיפות מלאה בתהליך ההתקשרות עם חברות פרטיות, כולל תנאים הנוגעים לזכויות הציבור, עמידה בתקנים, ועלות השירות לצרכנים.
• הליכים ביורוקרטיים. הליך קבלת היתרי בנייה ותשתית לעמדות טעינה עשוי להיות מסורבל ואיטי.
• פיקוח ואכיפה. הרשויות נדרשות לקבוע מנגנוני פיקוח יעילים על מנת למנוע שימוש בלתי הולם בעמדות, כגון חניית רכבים שאינם חשמליים.

אתגרים חברתיים ותודעתיים

התנגדויות תושבים

• הפחתת חניות כלליות. תושבים עשויים להתנגד לשימוש בחניות קיימות לטובת עמדות טעינה, בעיקר באזורים שבהם מצוקת החנייה חמורה.
• רעשים ואסתטיקה. התקנת עמדות טעינה עשויה לעורר חששות לגבי רעשים ממכשירי הטעינה או פגיעה באסתטיקה של הסביבה.

תכנון רשת הטעינה העירונית: בין כדאיות כלכלית לצורכי הציבור

אחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני רשויות מקומיות בקידום תשתיות טעינה לרכב חשמלי אינו מסתכם בעצם הקמתן של עמדות טעינה, אלא בשאלה היכן יש למקם אותן, באיזה היקף, ולאילו אוכלוסיות הן נועדו לתת מענה. פריסת עמדות טעינה במרחב העירוני מחייבת ראייה מערכתית, המביאה בחשבון לא רק את הכדאיות הכלכלית של הפעלת העמדות, אלא גם את מאפייני האוכלוסייה, דפוסי המגורים, זמינות מקומות החניה והנגישות לתשתיות טעינה פרטיות.

יש להבחין בין שני סוגים מרכזיים של ביקוש. הראשון הוא ביקוש מסחרי, המאפיין אזורי מסחר, מרכזי תעסוקה, מתחמי בילוי וחניונים שבהם קיימת תנועת כלי רכב משמעותית. השני הוא ביקוש ציבורי-שכונתי, הנובע מצורכיהם של תושבים שאין ברשותם חניה פרטית, או שאין באפשרותם המעשית להתקין עמדת טעינה בביתם. שתי הקבוצות מחייבות פתרונות שונים, ולא בהכרח מתקיימת ביניהן חפיפה מבחינת מיקום העמדות, סוג הטעינה והיקף השימוש הצפוי.

הבחנה זו מקבלת משנה חשיבות לנוכח מאפייני הבנייה בערים בישראל. בשכונות ותיקות, במבנים משותפים ובאזורים שבהם מצוקת החניה משמעותית, חלק ניכר מהתושבים עשוי להיתקל בקושי ממשי בהתקנת עמדת טעינה פרטית. דווקא באזורים אלה עשוי להתקיים צורך ציבורי משמעותי בתשתית טעינה זמינה, גם אם מבחינת מפעיל מסחרי מדובר במיקום בעל כדאיות כלכלית מוגבלת.

מנגד, חברות המפעילות רשתות טעינה נדרשות לבחון את היקף השימוש הצפוי, עלויות ההקמה והחיבור לרשת החשמל, אפשרויות הגבייה והכנסותיהן העתידיות. כתוצאה מכך, קיים פוטנציאל לפער בין האינטרס העסקי של המפעיל, המבקש למקם עמדות במקומות שבהם צפוי שיעור שימוש גבוה, לבין האינטרס הציבורי של הרשות המקומית, המבקשת להבטיח נגישות לתשתיות גם בשכונות שבהן הביקוש אינו מתבטא בהכרח ברווחיות מסחרית מיידית.

מכאן נובעת חשיבותה של מדיניות עירונית סדורה, שתגדיר מראש את התכליות הציבוריות של פריסת רשת הטעינה ואת אמות המידה לבחירת המיקומים. מדיניות זו צריכה להתבסס על נתונים בדבר מספר כלי הרכב החשמליים בכל אזור, מאפייני המגורים, שיעור הדירות בבניינים משותפים, זמינות חניות פרטיות, מאפייני האוכלוסייה, מוקדי תעסוקה ומסחר, וכן היקף תשתיות הטעינה הקיימות והמתוכננות.

היערכות לביקוש עתידי ולשוק הרכב החשמלי המשומש

תכנון רשת הטעינה אינו יכול להתבסס רק על מספר כלי הרכב החשמליים המצויים כיום בכל שכונה. על הרשות המקומית להביא בחשבון גם את השינויים הצפויים בהרכב המשתמשים ברכב חשמלי.

ככל ששוק הרכב החשמלי מתרחב, וככל שכלי רכב חשמליים הופכים נגישים יותר מבחינת מחיר הרכישה, צפויה להתרחב גם אוכלוסיית המשתמשים שאינה מתגוררת בהכרח בבתים צמודי קרקע או בדירות הכוללות חניה פרטית. משמעות הדבר היא שהביקוש לטעינה ציבורית עשוי לגדול דווקא בקרב אוכלוסיות שעבורן התשתית הציבורית אינה חלופה נוחה לטעינה ביתית, אלא תנאי מעשי לשימוש ברכב חשמלי.

לפיכך, רשות מקומית המבקשת לקדם רשת טעינה יעילה נדרשת לתכנן גם לטווח הבינוני והארוך. בין היתר, יש לבחון אפשרות להרחבת מספר העמדות בעתיד, הכנת תשתיות חשמל מתאימות, שימוש בתשתיות עירוניות קיימות, שילוב מערכות ניהול ובקרה והבטחת גמישות טכנולוגית שתאפשר התאמה לשינויים בהיקף הביקוש ובטכנולוגיות הטעינה.

היערכות מוקדמת עשויה לצמצם את הצורך בעבודות תשתית חוזרות, בחפירות נוספות ובהוצאות ציבוריות משמעותיות בעתיד.

שיקולים של שוויון, נגישות והקצאת משאבים ציבוריים

פריסת עמדות טעינה במרחב הציבורי כרוכה גם בשאלות של צדק חלוקתי והקצאת משאבי ציבור. הרשות המקומית נדרשת להכריע כיצד לחלק משאב עירוני מוגבל, ובכלל זה מקומות חניה, שטחי דרך, תשתיות חשמל ושטחים ציבוריים, בין שימושים שונים ובין קבוצות אוכלוסייה בעלות צרכים שונים.

הקצאת מקומות חניה לעמדות טעינה עשויה לצמצם את מספר מקומות החניה הזמינים לציבור הרחב. לפיכך, החלטה על מיקום עמדה אינה החלטה טכנית בלבד, אלא החלטה בעלת השלכות על הסדרי התנועה, הנגישות, איכות החיים של התושבים והשימוש במרחב הציבורי.

על הרשות לבחון, בין היתר, האם פריסת העמדות יוצרת נגישות סבירה גם לתושבי שכונות ותיקות; האם היא מביאה בחשבון אוכלוסיות שאינן נהנות מפתרונות טעינה פרטיים; האם נקבעו הסדרים למניעת תפיסה ממושכת של עמדות שאינן בשימוש; והאם קיימים מנגנוני פיקוח שיבטיחו כי המקומות שהוקצו לטעינה אכן משמשים לתכלית שלשמה הוקצו.

החלטות מסוג זה צריכות להתקבל על בסיס אמות מידה מקצועיות, ענייניות ושקופות, תוך בחינת ההשלכות על כלל המשתמשים במרחב העירוני.

המשמעות המשפטית והמכרזית עבור הרשות המקומית

למדיניות התכנון והפריסה יש השלכה ישירה על אופן ההתקשרות של הרשות המקומית עם חברות טעינה פרטיות. מכרז להקמת עמדות טעינה אינו צריך להסתפק בהגדרת מספר העמדות המבוקש או בתיאור המפרט הטכני. עליו לשקף את מדיניות הרשות ביחס לפריסה הגיאוגרפית, לרמת השירות הנדרשת, למחיר השירות לציבור ולחובות המוטלות על המפעיל לאורך תקופת ההתקשרות.

במסגרת הכנת המכרז וההסכם יש לתת את הדעת, בין היתר, לנושאים הבאים:

• פריסה גיאוגרפית מחייבת: קביעת אזורי פעילות ומיקומים שבהם נדרשת הצבת עמדות, לרבות שכונות שבהן הכדאיות המסחרית נמוכה יחסית אך הצורך הציבורי משמעותי.
• אמות מידה לבחירת המפעיל: בחינת איכות התוכנית התפעולית, ניסיון המציע, יכולתו הפיננסית, מערך השירות והתחזוקה, לצד התמורה הכלכלית המוצעת לרשות.
• הבטחת שירות לציבור: קביעת דרישות לזמינות העמדות, זמני טיפול בתקלות, שקיפות מחירים, נגישות למידע ומענה לפניות משתמשים.
• הסדרת התעריפים: קביעת מנגנונים שיבטיחו שקיפות ביחס למחיר הטעינה ולרכיביו, לרבות אופן עדכון המחירים בהתאם לתנאי ההתקשרות ולהוראות הדין.
• מניעת ניצול בלתי יעיל של המרחב הציבורי: קביעת הסדרים לשימוש במקומות החניה, לפינוי כלי רכב בתום הטעינה, למניעת תפיסת עמדות שלא לצורך ולפיקוח על השימוש בהן.
• גמישות והרחבת הרשת: קביעת מנגנונים להוספת עמדות, שינוי מיקומים, התאמת הספקי הטעינה והרחבת התשתיות בהתאם לשינויים בביקוש.
• רציפות תפעולית וסיום התקשרות: הבטחת תחזוקה רציפה, העברת מידע תפעולי, הסדרת הבעלות בתשתיות והבטחת יכולתה של הרשות להמשיך להפעיל את השירות או להתקשר עם מפעיל חלופי.

יש להקפיד כי תנאי המכרז וההתקשרות יותאמו למאפייני הנכס הציבורי, למעמד הרשות כבעלת הסמכות לניהול המרחב הציבורי ולהוראות הדין החלות על ההתקשרות. בפרט, יש להבחין בין מתן הרשאה לשימוש במקרקעין ציבוריים, התקשרות לקבלת שירות, הענקת זיכיון להפעלת שירות ציבורי או שילוב בין מודלים אלה. לכל אחד מהמודלים עשויות להיות השלכות שונות מבחינת דיני המכרזים, דיני הרשויות המקומיות, התמורה, תקופת ההתקשרות והפיקוח על המפעיל.

בסופו של דבר, הצלחתה של רשת טעינה עירונית אינה נמדדת רק במספר העמדות שהותקנו או בהיקף ההשקעה שבוצעה, אלא ביכולתה לספק מענה נגיש, אמין, שוויוני ובר-קיימא לצורכי התושבים. לשם כך נדרשת הרשות המקומית לשלב בין תכנון תשתיות ארוך טווח, ניתוח כלכלי, מדיניות ציבורית מושכלת והסדרה משפטית ומכרזית מדויקת.

תוכנית מתאר ארצית להקמת עמדות טעינה לכלי רכב חשמליים

בחודש יולי 2022, החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לקדם תיקון לתוכנית מתאר ארצית המסדירה הקמת עמדות טעינה לכלי רכב חשמליים בתחנות תדלוק. נכון להיום, תוכנית המתאר כוללת התייחסות לסוגי הנעה שאינם בנזין או סולר אלא גז טבעי וגפ"מ. זאת, במסגרת תכנית מתאר ארצית לתחנות תדלוק, הקובעת הוראות לתכנון ואישור תחנות תדלוק מסוגים שונים.

ביום 12/8/2025 אישר מינהל התכנון תיקון משמעותי לתוכנית המתאר הארצית לתחנות תדלוק (תמ"א 18) בהתאם לשינוי, תתאפשר הרחבה והתקנה של עמדות טעינה מתקדמות, עם שילוב תשתיות בסטנדרט טכנולוגי עדכני ותכנון משולב בסביבה העירונית.