ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות

הדין הישראלי אוסר על עובד הציבור בכלל, ועובד הרשות המקומית בפרט, להימצא במצב בו קיימת אפשרות שיהיה נתון בניגוד עניינים. במילים אחרות, אסור שיהיה לעובד הציבור, המפעיל את סמכותו לגבי נושא מסויים, עניין אחר, אישי או מוסדי, באותו נושא. הסיבה לכך נעוצה בחשש, שהעניין האחר שיש לאותו עובד ציבור ישפיע על דרך פעולתו או על שיקול הדעת שלו. הביטוי “עובד ציבור” כולל עובדים, ונבחרים במועצות הרשויות המקומיות. סקירה מקיפה של נושא ניגוד עניינים של נבחרי ציבור בשלטון המקומי.

ניגוד עניינים של נבחרי ציבור בשלטון המקומי

“כלל יסוד הוא בשיטתנו המשפטית כי אסור לו לעובד הציבור להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים‏ (conflict of interest). לכלל זה מקורות מספר, אשר החשובים שבהם הם כללי הצדק הטבעי מזה וכללי האמון מזה. על-פי כללי הצדק הטבעי אסור לו לעובד הציבור להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת… תחום פעולתו העיקרי של כלל זה הוא לעניין עובד ציבור המבצע תפקיד שיפוטי או כעין שיפוטי. אך אין הכלל מוגבל למצבים אלה בלבד. כל גוף ציבורי, יהא תפקידו אשר יהיה, חייב לבצע את תפקידו ללא דעה קדומה ומשוחדת, ללא פניות וללא משוא פנים…

את הכלל בדבר איסור על ניגוד עניינים‏ ניתן לבסס אף בדרך נוספת. הדין מכיר בכך, כי במקרים מסוימים נתון אדם במצב של אמון (loyalty) כלפי רעהו. זהו הדין ביחסים שבין שלוח לבין שולחו, בין מנהל לבין התאגיד, בין נאמן לבין הנאמנות. רשימת מצבים אלה אינה סגורה, והיא “קיימת במגוון רב של יחסים משפטיים”. נראה לי כי המשותף למצבים אלה הוא כי בידיו של אדם הופקד אינטרס של אחר, אשר על הפעלתו הוא אמון. קיים החשש כי כוח ללא פיקוח וריסון יביא לידי שימוש לרעה באותו כוח. מטרתם של כללי האמון היא, בין השאר, ליצור פיקוח ולהטיל ריסון על בעל הכוח בהפעלתו של הכוח. עובד הציבור, הממלא תפקיד ציבורי, נופל למסגרתו של מבחן זה. בידי עובד הציבור הופקד כוח, וניתנה לו סמכות. השימוש בכוח זה והפעלתה של סמכות זו לא באים לשרת את ענייניו של עובד הציבור, אלא את האינטרסים שהכוח והסמכות באו להגשימם.”

הוועדה למניעת ניגודי עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות

הוועדה למניעת ניגודי עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות, בראשותה של גב’ טנה שפניץ, הוקמה מכוח הכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות. כללים אלו נתקבלו בידי מרכז השלטון המקומי, והתפרסמו בשנת 1984 (י”פ התשמ”ד 3114 – הודעה בדבר כללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות). הכללים גובשו בידי וועדה בה השתתפו נציגים של היועץ המשפטי לממשלה, משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי. הוועדה הוקמה לאחר שנמצא, שמספר נבחרי ציבור בשלטון המקומי לא נהגו, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, לפי הנורמות הנדרשות בתחום ניגוד העניינים.

הכללים נועדו להקל את ההתמצאות בדיני ניגוד העניינים, ומהווים מעין תקציר או “מיני קודקס” של דיני ניגוד העניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות כפי שהם קבועים בחקיקה הראשית, בחקיקת משנה ובפסיקת בתי המשפט. לכללים נוספו עם השנים החלטות הוועדה אשר מפרשות את הכללים ואת דיני ניגוד העניינים הכלליים.

מעמדה הנורמטיבי של הוועדה למניעת ניגוד עניינים

הוועדה היא ועדה מייעצת. עם זאת, חוות דעתה יכולות לשמש בסיס, במקרים המתאימים, לנקיטת צעדים על ידי הגורמים המוסמכים לפי חוק על מנת למנוע ניגוד עניינים (ובין השאר משרד הפנים, המופקד על הרשויות המקומיות). אף שחוות דעתה, כשלעצמן, אינן מחייבות את נבחרי הציבור, יש להן חשיבות ומשקל בשל הרכב הוועדה, המשלב נציגים של מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות, יחד עם נציגי הייעוץ המשפטי של משרד הפנים ושל היועץ המשפטי לממשלה, שחוות דעתו מחייבות את הממשלה על כל זרועותיה. ב-עת”מ 32410-04-11 לזימי נ’ ברדה ואח’, קבע בית המשפט כי –

“…מדובר בוועדה מייעצת אלא שלא ניתן להתייחס אל הכללים שגיבשה כאל המלצה בלבד. לחוות דעת הוועדה משמעות עקרונית עבור כלל נבחרי הציבור בשלטון המקומי, אשר לשמם הוקם ויועד גוף מייעץ זה. משכך, הסתמכות המשיבים על חוות הדעת בדין יסודה, ואין להלין על העירייה כי נשענה על כללים אלו. זאת ועוד, לא ניתן לקבל את טענת העותר לפיה מדובר בחוות דעת כללית המופנית מטעמו של גורם מקצועי אחד לגורם מקצועי אחר.”

הוועדה איננה גוף חוקר או מבקר: היא הוקמה על מנת לסייע לנבחרי הציבור לפעול כדין. לפיכך היא דנה, ככלל, רק בשאלות משפטיות שיש בהן הנחיה לעתיד כיצד לנהוג. הוועדה מעבירה פניות לטיפול גורמים אחרים, כאשר היא סבורה, שהם הגורם המתאים לטיפול בסוגיה. הוועדה אף אינה דנה בפניות בעניינים הנדונים באותה עת בערכאות שיפוטיות.

דרך פעילות הוועדה כיום

עם קבלת פנייה בדבר חשש לניגוד עניינים, דורשת הוועדה את תגובתו של נבחר הציבור הנילון. הפנייה מועברת אליו ככתבה וכלשונה (אם הפונה מסכים לכך) או בשם הוועדה. בנוסף, פונה הוועדה אל היועץ המשפטי של הרשות המקומית בה מכהן הנילון ולגורמים נוספים, ככל שיש בכך צורך לבירור השאלות על הפרק.

החלטת הוועדה למניעת ניגוד עניינים

לאחר קבלת כל המידע הרלבנטי, הוועדה מתכנסת ומקבלת החלטה בסוגיות שעל הפרק. חוות הדעת של הוועדה נשלחת למבקש ולנילון, והעתקים נשלחים גם אל ראש הרשות בה הוא מכהן, אל היועץ המשפטי שלה ואל גורמים רלוונטיים נוספים. הוועדה מנחה את עצמה, בין היתר, על ידי חוות הדעת שנתנה בסוגיות שונות בעבר. עם זאת, יודגש, כי היא מוסמכת לשנות מעת לעת את עמדתה בסוגיות השונות, וזאת, בין היתר, בעקבות שינויי חקיקה, פסיקה חדשה, הצטברות ניסיון לגבי יישומם של הסדרים שנקבעו בעבר, תגובות של גורמים שונים המובאות בפניה ועוד.

פרסום חוות הדעת של הוועדה

הוועדה נתנה במשך השנים מספר רב של חוות דעת. חלק מהן פורסמו באתר האינטרנט של הוועדה עם השנים.

הצוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר-המידות בשלטון המקומי

בחודש אפריל 2014 מינה היועץ המשפטי לממשלה, צוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר-המידות בשלטון המקומי, בראשותה של עו”ד דינה זילבר. זאת, נוכח הצורך לקדם מדיניות שתחזק את החומות המגנות מפני שחיתות והשחתה בשלטון המרכזי והמקומי כאחד, וכחלק ממדיניות להגברת האכיפה ולביצור שלטון החוק וטוהר-המידות השלטוני באמצעות שילוב כלים מניעתיים משדות המשפט המינהלי והמשפט האזרחי עם האמצעים הננקטים בשדה האכיפה הפלילית. בחודש ינואר 2016, פרסם הצוות את הדו”ח המסכם של פעילותו. בדו”ח מגוון המלצות בתחום מכרזים והתקשרויות, מינוי וניהול ההון האנושי, מניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ועובדי ציבור ברשויות, שקיפות וחופש מידע בפעילות הרשות ועוד.

בחודש יולי 2018, פרסם משרד המשפטים דו”ח נוסף, של הצוות לחשיבה מחודשת בהיבטי ניגוד עניינים. צוות זה מונה לצורך בחינה מחודשת של העקרונות והכללים בתחום ניגוד העניינים בשירות המדינה.

הסדר למניעת ניגוד עניינים בשלטון המקומי

במקרה של חשש לניגוד עניינים, כאמור, אחת הדרכים למנוע את ניגוד העניינים היא בדרך של הסדר. הסדר ניגוד העניינים נועדו לחשוף מראש את האינטרסים שעשויים להיות לבעל תפקיד ולקבוע מראש מגבלות שיחולו עליו בכדי למנוע את השפעת האינטרס המנוגד במילוי תפקידו. בישראל, המוסד המשפטי/ המונח “הסדר לניגוד עניינים” (או “הסדר למניעת ניגוד עניינים”) מוגדר בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס’ 1.1555, כדלקמן:

“מסמך בו חושף המועמד להיות עובד הציבור… את ענייניו האחרים או תפקידיו האחרים שעלולים לגרום לו להיות במצב של חשש לניגוד עניינים במילוי תפקידו הציבורי, ומתחייב לקבל על עצמו מגבלות מסוימות, בעבודתו הציבורית או בתחום האישי, שימנעו את ניגוד העניינים האמור”.

ההסדר נערך לעובד או למועמד לעבודה, ובשיתוף עימו, על ידי היועץ המשפטי של הרשות המקומית. על נבחר הציבור לתת גילוי מלא של ניגוד עניינים פוטנציאליים, ליועץ המשפטי של הרשות המקומית. ללא מלוא המידע הרלוונטי לגבי עניינים אישיים, משפחתיים, עסקיים וכיוצ”ב, לא יוכל היועץ המשפטי לייעץ כיצד לנהוג על מנת להימנע ממצבים של ניגוד עניינים. לאחר שהיועץ המשפטי יבחן את המידע שיתקבל מנבחרי הציבור, יהיה עליו להנחות את נבחר הציבור כיצד להימנע מלהימצא במצב של ניגוד עניינים. במקרים בהם יימצא כי קיים חשש כאמור, יהיה על היועץ המשפטי לרשות לגבש הסדר למניעת ניגוד עניינים.

בחינת שאלת ניגוד העניינים ופתרונה

היועץ המשפטי יבחן האם, בנסיבות המקרה, קיים חשש לניגוד עניינים בין מילוי התפקיד ע”י נבחר הציבור לבין ענייניו האחרים. במידת הצורך, ידרוש היועץ המשפטי מהמועמד הבהרות לתשובותיו, פרטים נוספים או התייחסות לעניינים נוספים, בכתב או בעל-פה. בבחינת שאלת ניגוד העניינים וגיבוש פתרונה יפעל היועץ המשפטי בהתאם להנחיה מס’ 1.1555 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ויסתייע באמות המידה לעריכת הסדרים למניעת ניגוד עניינים. במקרים בהם לדעת היועץ המשפטי של הרשות המקומית ניתן לנטרל את ניגוד העניינים של נבחר הציבור בדרך של עריכת הסדר למניעת ניגוד עניינים, אזי יערוך היועץ המשפטי הסדר כאמור. במקרה בו סבור היועץ המשפטי כי מן הראוי לערוך למועמד הסדר למניעת ניגוד עניינים, חתימת המועמד על הסדר כאמור תהיה תנאי למינוי המועמד לתפקיד או לכניסתו לתפקיד בפועל, לפי העניין ולפי המוקדם מביניהם.

ניגוד העניינים: חובת עדכון

האחריות להימנע מהיקלעות למצב של ניגוד עניינים היא של נבחר הציבור עצמו. לכן, על נבחר הציבור להיוועץ ביועץ המשפטי של הרשות בכל מקרה של ספק בדבר יישום הוראות ההסדר. בכל מקרה בו יתעורר ספק בדבר יישום הוראות ההסדר או סוגיות שלא נצפו מראש שעשויות להעמיד את נבחר הציבור במצב של חשש לניגוד עניינים, עליו להיוועץ ביועץ המשפטי ולפעול לפי הנחיותיו. על היועץ המשפטי להזהיר את נבחר הציבור, כי אם חל שינוי בתוכן הצהרותיו בשאלון, מחובתו לפנות אל היועץ המשפטי, למסור לו, בכתב, את מלוא המידע הרלוונטי ולפעול לפי הנחיותיו.

מניעת ניגוד עניינים לראש הרשות

הקוד האתי לראשי הרשויות קובע, באופן מפורש, כי על ראש הרשות למסור ליועץ המשפטי לרשות מידע אודות ענייניו האישיים, ולגבש הסדר פורמלי למניעת ניגוד עניינים עם תחילת כהונתו.

מניעת ניגוד עניינים לסגן ראש הרשות, ממלא מקום ולחברי המועצה

העובדה שאין הוראה חוקית מקבילה החלה על סגן, ממלא מקום או על חבר מועצה מן השורה, אינה מלמדת כי הם פטורים מכך. גם עליהם חלה חובה.

תוצאות הפרת האיסור להימצא במצב של ניגוד עניינים

תוצאות הפרת האיסור על הימצאות במצב של חשש לניגוד עניינים של נבחר ציבור תלויות, במידה רבה, במידת האינטנסיביות של ניגוד העניינים. לפעולה תוך ניגוד עניינים חמור יכול שיהיו, בהתאם לכך, השלכות חמורות. להפרת האיסור על הימצאות במצב של ניגוד עניינים השלכות במספר מישורים משפטיים:

המישור המנהלי

כהונתו של אדם המכהן במועצת רשות מקומית כאשר הוא מצוי במצב של ניגוד עניינים תדיר ואינטנסיבי, עשויה להיות פסולה. ככלל, החלטה שהתקבלה ע”י עובד ציבור שהיה נגוע בניגוד עניינים ו/או פעולה שנעשתה על ידיו – היא משוללת תוקף משפטי ובטלה מיסודה (VOID) . בדרך כלל, גם החלטה של קבוצת אנשים (מועצת רשות מקומית, לדוגמה), בה אחד מחבריה היה נגוע בניגוד עניינים, עשויה להיות בטלה.

השלכה אפשרית נוספת במישור המינהלי היא שיוטל על חבר המועצה שפעל בניגוד עניינים, היא חיוב אישי.

המישור הפלילי

התוצאה של ביצוע פעולה בניגוד עניינים עלולה, בנסיבות מסויימות, לגרור אחריה גם אחריות פלילית. החקיקה כוללת מספר עבירות פליליות בתחום ניגוד העניינים. למשל: סעיף 122 לפקודת
העיריות קובע, כי חבר מועצה אשר טיפל בנושא שיש לו עניין אישי בו – עבר עבירה פלילית. סעיף 122א לפקודת העיריות קובע, כי אסור לעירייה להתקשר בחוזה עם חבר המועצה או עם אדם אחר הקשור עמו. סעיף 31 לחוק התכנון והבניה קובע, כי חבר מוסד תכנון (לרבות חבר מועצה המכהן בוועדות המקומיות לתכנון ובניה), אשר טיפל בנושא שיש לו עניין אישי בו – עובר עבירה פלילית.

בנוסף, פרק ט’ לחוק העונשין, התשל”ז-1977, קובע עבירות המהוות “פגיעות בסדרי השלטון והמשפט”. עבירות פליליות אלו מתייחסות למצבים שונים של ניגוד עניינים, כאשר העבירה החמורה ביותר הנה עבירת השוחד. עבירה אחרת היא “עובד ציבורי שיש לו זיקה פרטית” (סעיף 278), וכן עבירת “שימוש לרעה בכוח המשרה” (סעיף 280). ממעל, עבירה כללית היא מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 לחוק העונשין).

המישור האזרחי

קיימת אפשרות שהתקשרויות חוזיות שנעשו תוך ניגוד עניינים יהיו בטלות. הדוגמא המובהקת לכך היא הוראת סעיף 122א לפקודת העיריות [נוסח חדש], הקובעת שחוזה בין רשות מקומית לבין חבר מועצה (או מי שקשור אליו) הוא בטל, אלא אם קיבל את האישורים הדרושים לכך בסעיף. כאשר נכרת חוזה שכזה ובוטל, לא מוטלת על העירייה חובה להשיב את מה שקיבלה לפי אותו חוזה. בנוסף, פעולה מתוך ניגוד עניינים עשויה, במקרים מסויימים, להוות בסיס לעילת תביעה במשפט הפרטי בשל פעולה בחוסר תום לב או הפרת אחת מחובות האמון מכוח חוק הנאמנות, התשל”ט-1979.

איסור על חבר מועצה להיות צד לחוזה או לעסקה עם הרשות המקומית

סעיפים 122א לפקודת העיריות וסעיף 103א לצו המועצות המקומיות, קובעים הסדר סטטוטורי ביחס לחברי מועצה שהם בעלי עניין בחוזים ועסקאות שנעשים עם הרשות המקומית. התכלית העומדת ביסוד איסור ההתקשרות היא –

“למנוע תופעות של שחיתות המידות העשויות לנבוע מקשרים בין הרשות שפלוני מכהן בה בתפקיד מפתח לבין ‘קרובו’, בין שהן נגרמות בפועל ובין שהן עשויות לגרום אך ללזות שפתיים.”

התכלית של איסור ההתקשרות היא ניגוד עניינים בין חובתו של חבר המועצה למלא את תפקידו לטובת הציבור לבין אינטרס פרטי-כלכלי שלו. זהו פתח לפגיעה בטוהר המידות ברשות המקומית. בכלל זאת, מטרת האיסור היא למנוע מתן טובות הנאה לחבר המועצה ברשות המקומית, תוך ניצול היתרונות העומדים לו מתוקף תפקידו ומעמדו. בנוסף, איסור קטגורי על התקשרויות מסוג זה פועל לחיזוק אמון הציבור ברשות המקומית. בנוסף לכך, ההסדרים נועדו להגן גם על שיקול הדעת העצמאי של חבר המועצה, למול החשש כי ההתקשרות עם חבר המועצה תיעשה לשם השפעה פסולה על שיקול דעתו.

תחולת האיסור על ההתקשרות

האיסור אינו מוגבל לחבר המועצה עצמו, והוא חל גם ביחס לגורמים נוספים שמנויים בסעיף, אשר לחבר המועצה עניין אישי ישיר בהם. בין גורמים אלה נמנה גם קרוב משפחתו של חבר המועצה. קרוב משפחה הוגדר לצרכי הסעיף באופן מצומצם, שכולל אך קרובי משפחה מדרגה ראשונה: בן זוג, הורה, בן או בת, אח או אחות. נקבע כי הפרת האיסור ביודעין עולה כדי עבירה פלילית, שהרשעה בה נושאת עמה קלון. לצד זאת, נקבעו מספר סייגים, המאפשרים את ההתקשרות, בהתקיים שני תנאים מצטברים. האחד, אישור מועצת העיר ברוב של שני שלישים מחבריה. והשני, ואישור שר הפנים. החלטה על מתן היתר טעונה פרסום ברשומות.

תוצאת הפרת החיקוק על התקשרות בין חבר מועצה לבין הרשות

חבר מועצה שהורשע בעבירה כזו יהיה פסול מכהונה. פקודת העיריות והחקיקה המקבילה קובעות, כי הרשעה בעבירה של התקשרות חוזית בין חבר מועצה לבין הרשות שבה הוא מכהן – היא הרשעה בעבירה שיש עמה קלון. וראה בג”ץ 103/96 עו”ד יוסף פנחס כהן נ’ היועץ המשפטי לממשלה ואח’.

אמת מידה למתן אישור שר הפנים להתקשרות בין רשות לבין חבר מועצה

בית המשפט התייחס בהרחבה, במספר פסקי דין, לשיקולים הרלוונטיים למתן אישור שר הפנים. בין היתר, הבהיר בית המשפט כי מתן אישור עשוי להיות מוצדק, בהפעלת השיקולים הבאים, ובנסיבות הבאות:

• קיים צורך מובהק בקיום ההתקשרות. לדוגמה, מקרה של ספק יחיד לביצוע עבודה או שירותים חיוניים.
• מקרים אחרים של כורח השעה.
• במכרזי כוח אדם: הקפדה יתרה על עמידה בתנאי הכשירות, על ניהול תקין של ההליך המכרזי, ודרישה של תצהירים לשלילת החשש למהלך פוליטי פסול. קיומם של “כישורים מיוחדים” עשוי להצביע על כך שיש אינטרס ציבורי בהעסקה, ואין מדובר במינוי משיקולים זרים.
• מידת השכיחות של התקשרויות מסוג זה באותה הרשות. במילים אחרות, האם זהו דפוס פעולה שיטתי, או מקרה חריג של נסיבות מיוחדות.

התקשרות בחוזה העסקה עם הרשות המקומית

ברור כי, ככלל, התקשרות בחוזה בין הרשות המקומית לבין נבחר ציבור, או קרובו – אסורה. אולם מה באשר להתקשרות בדרך של העסקה ברשות המקומית, במכרז כוח אדם?

יישום עקרונות הפרשנות התכליתית על סעיפים אלה מוליך למסקנה כי, מבחינה לשונית, האיסור שקבוע בסעיף 122א חל על “חוזה או עסקה”. לשונו של הסעיף היא כללית וגורפת, ואין בו עיגון להבחנה בין סוגי חוזים שונים. גם בחינת ההיסטוריה החקיקתית מעלה כי אין מקום להבחין בין חוזה העסקה לבין חוזה למתן שירותים. זאת, מכיוון שבשני המקרים מתקיימת התכלית שביסוד האיסור: החשש כי ההתקשרות תהווה טובת הנאה לחבר המועצה. גם התכלית האובייקטיבית מוליכה לאותה מסקנה. שהרי, תכלית ההסדר היא מניעת ניגוד עניינים בין חובתו של חבר המועצה למלא את תפקידו לפעול למען הציבור לבין אינטרס פרטי-רכושי שלו. ומה משנה אם זוהי עסקה בחשבונית (חוזה), או העסקה ישירה?

הגשת הצהרות הון על ידי ראשי רשויות מקומיות וסגניהם

אחד הכלים למניעת ניגוד עניינים של נבחר הציבור, הוא הגשת הצהרת הון. בחוק ראש הרשות המקומית וסגניו (הצהרת הון), התשנ”ד-1993, קבע המחוקק כי בתוך 60 ימים מיום בחירתו, יגיש ראש הרשות הצהרת הון לשופט שנקבע לכך. ההצהרה תכלול את הפרטים הללו: “ההון, הנכסים, הזכויות, ההתחייבויות והחובות שיש לראש הרשות ולבני משפחתו… מקורות ההכנסה של ראש הרשות ובני משפחתו וסכומי הכנסה מכל מקור נוסף“. חובת הגשת ההצהרה חלה גם על סגן ראש הרשות. עוד נקבע בחוק הצהרת הון כי ראש הרשות וסגניו יחזרו ויגישו הצהרה כל אימת שחל לדעתם שינוי משמעותי בתוכן ההצהרה הראשונה וכן בתוך 60 יום מסיום כהונתם.

אמצעי אכיפה בנוגע להגשת הצהרות הון

בחוק הצהרת הון לא נקבעה הענישה שתוטל על ראשי רשויות מקומיות וסגניהם שלא קיימו את הוראות החוק. בעקבות דו”חות ביקורת של מבקר המדינה, המליץ המבקר כי יש מקום לבחון תיקון חקיקה שיטיל סנקציה על נבחרי ציבור שלא קיימו את החובה בדבר הגשת הצהרת הון. בנוסף, המליץ המבקר לתת בידי משרד הפנים כלים לאכיפת החוק. נוכח זאת, הנחה שר הפנים כי אי פעולה בהתאם להוראות החוק בכל הנוגע להגשת הצהרת הון, תובא בחשבון במסגרת קביעת גובה שכרם של ראש הרשות המקומית וסגניו. זאת, על דרך קביעת הוראות לעניין הפחתת שכר ומרכיביו לראש רשות או לסגניו שאינם ממלאים את חובתם ואינם מגישים הצהרת הון במועד. הוראות אלו פורסמו בחוזר מנכ”ל 1/2017.

• ראש רשות מקומית או סגן ראש רשות מקומית שלא ימציאו את הצהרת ההון במועד שנקבע בהוראות החוק, יופחת שכרם בשיעור של 20% משכר היסוד שאושר לתשלום לראשי רשויות ולסגניהם מכוח הסעיף האמור וכפי שמתפרסם מעת לעת בחוזרי מנכ”ל משרד הפנים.
• הרשות המקומית לא תשלם לראש רשות מקומית שסיים את כהונתו, או לסגן שסיים את כהונתו 50% מהסכום שלו הוא זכאי כפדיון ימי חופשה בלתי מנוצלים. התשלום יתבצע לאחר שהצהרת ההון שהגשתה נדרשת לאחר סיום כהונה, הוגשה על ידם באופן תקין.
• שמות ראשי הרשויות וסגניהם (בתואר ובשכר), אשר הגישו את הצהרת ההון כנדרש יפורסמו באתר משרד הפנים.

הנחיות להגשת טופס הצהרת ההון, טופס הצהרת הון מפורטים באתר משרד הפנים (כאן).

עורכי דין לדיני רשויות מקומיות

משרד עורכי דין וולר ושות’, בעל ניסיון עשיר בייעוץ משפטי לרשויות מקומיות ולתאגידים עירוניים, לראשי רשויות, נבחרי ציבור ולעובדים בכירים. המשרד מדורג כאחד המשרדים הבולטים והאמינים בתחום, על פי דירוג חברת BDI וחברת D&B. למידע נוסף, התייעצות, היערכות מקדימה, לקבלת חוות דעת או ייצוג משפטי, צרו קשר, כבר עכשיו.