חיוב אישי הינו קנס המוטל באופן אישי על נבחרי ציבור ובעלי תפקידים ברשויות המקומיות, בגין הוצאה שלא כדין מקופת הרשות. כלי מנהלי-משפטי זה נועד להרתיע את ראשי הרשויות ופקידיהן משימוש בלתי חוקי בכספי ציבור, לגרום לתיקון ליקויים ולהביא לצמצום נזק. ביסוד ההסדרים שנקבעו בנושא החיוב האישי מונחת התפיסה ולפיה משרתי הציבור בשלטון המקומי, בין אם הם נבחרים ובין אם הם עובדים, הם נאמני ציבור שהוענקו להם על פי דין סמכויות נרחבות שמכוחן הם יכולים לקדם את ענייני הציבור, ובצדן גם חובות שנועדו להבטיח שהם יפעלו בנאמנות ובאחריות לטובת ציבור שולחיהם. מי שנמצא אחראי להוצאה שלא כדין נדרש להשיב, מכיסו הפרטי, את סכום ההוצאה המנוגדת לדין לה היה אחראי, כולה או חלקה.
במשך עשרות שנים, לא עשה משרד הפנים כל שימוש בסמכות זו, והיא היתה כעין “אות מתה” בספר החוקים. מספר פסקי דין של ביהמ”ש העליון הביאו את משרד הפנים, היועץ המשפטי לממשלה והמרכז לשלטון מקומי, לגבש “נוהל לחיוב אישי של נושאי משרה ברשות המקומית”. קראו כאן סקירה מקיפה.
רקע נורמטיבי
הוראות החוק
סעיף 221 לפקודת העיריות קובע את סמכות הממונה על המחוז להטיל חיוב אישי על נושאי משרה או תפקיד ברשות מקומית בגין הוצאה שלא כדין מקופת הרשות אשר לה הם היו אחראים. וכך קובע הסעיף:
“על פי עצתו של רואה החשבון בפעולתו לפי סימן זה, יפסול הממונה כל פריט בחשבון שהוא בניגוד לדין, ויחייב בו את האדם ששילם או שהרשה את התשלום הבלתי חוקי, וכן יחייב הממונה כל אדם האחראי לחשבון בכל סכום של חסר או הפסד שנגרמו בשל התרשלותו או התנהגותו הרעה או בכל סכום שהיה צריך להביא בחשבון ולא הביא, ובכל מקרה כזה יאשר בכתב את הסכום המגיע מאותו אדם; הממונה יפרש בכתב את טעמי החלטתו בדבר הפסילה או החיוב וכן בדבר כל סכום שהכשיר, אם נתבקש לכך על ידי מי שנפגע בהחלטתו זו.”
סעיף 222 לפקודת העיריות קובע את סמכות השר לבטל כל פסילה של הוצאה שנעשתה בניגוד לדין וכן לבטל או להקטין כל סכום חיוב אישי שנקבע על תשלום בלתי חוקי, אם התבקש לעשות זאת על ידי האדם שחויב ואם הוא סבר שלפי נסיבות המקרה ראוי לעשות כן, על אף היות הפסילה או החיוב נכונים וחוקיים. סעיף 223 לפקודת העיריות קובע את החזקה לעניין האחריות להוצאה, ולפיה אם אין לראות מתוך החלטות המועצה מי הוא חבר המועצה שהסכים להוצאה מסוימת, יראו כל חבר מועצה שנכח בישיבה שבה אושרה ההוצאה כאילו הסכים לה, כל עוד לא הוכח אחרת.
הוראות מקבילות בעניין החיוב האישי בנוגע למועצה מקומית ולמועצה אזורית מצויות בסעיף 189 לצו המועצות המקומיות (א), התשי”א-1950, ובסעיף 84 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי”ח-1958. צו המועצות המקומיות קובע כי השר רשאי לזקוף כל הוצאה שאינה חוקית או חלק ממנה לחובתו של כל אדם שהוציא אותה או שאישר להוציא אותה, ויודיע על כך בכתב לכל אדם הנוגע בדבר. צו המועצות האזוריות קובע כי מבקר החשבונות של המועצה יפסול כל הוצאה שאינה כדין ויציין זאת בדין וחשבון לשר. סמכות השר על פי צו המועצות האזוריות זהה לסמכותו שנקבעה בצו המועצות המקומיות ולפיה הוא רשאי לזקוף את ההוצאה כולה או חלק ממנה לחובתו של כל אדם שהוציאה או שאישר להוציאה.
פסיקות בית המשפט
בינואר 1991 קבע בג”ץ 1065/89 גולני נ’ שיש, כי הוראות פקודת העיריות לגבי חיוב אישי הן מהחשובות שבהוראות הפקודה. בהתאם, ראוי שייעשה שימוש בסמכויות החיוב האישי למען תתקיים ביקורת יעילה ומועילה על הפעולות הכספיות של הרשות המקומית ולמען ההקפדה על סדרי מינהל תקינים. עוד קבע בג”ץ כי לצד סמכויות נוספות המופקדות בידי השר והממונה על המחוז, הוראות החיוב האישי הן “הכלי המתאים, הסמכותי והאפקטיבי למימוש ממצאי הביקורת וליישום עקרונות המינהל התקין על נבחרי הרשות המקומית בתחום הכספי והתקציבי.” באותה השנה, בפסק הדין ב-בג”צ 2937/91, טרייסטר נ’ שליטא, עמד בית המשפט העליון על אופן הפעלת הסמכות של הטלת חיוב אישי, וקבע כי
“השימוש בסמכות זו חייב, מצד אחד, להיעשות בזהירות, רק לאחר בירור יסודי של העובדות ובהתחשב גם בנסיבות ובאילוצים שבהם פעלו אלו שהוציאו או הרשו את ההוצאה ובשיקול שלא להרתיע מועמדים רציניים ומתאימים מלקבל על עצמם תפקיד ציבורי כפוי טובה. אך מצד שני אל לו לבעל הסמכות לנהוג יתר סלחנות בהפעלת סמכות זו.”
בחודש מרץ 2003, קבע בג”ץ (בג”ץ 1561/01 משה דוד נ’ שר הפנים, הממונה על מחוז מרכז) כי אין להפוך את הוראות פקודת העיריות, צו המועצות המקומיות וצו המועצות האזוריות בעניין החיוב האישי ל”אות מתה”. החיוב האישי הוא “כלי אפקטיבי להשלטת כללי מינהל תקין על נבחרי הרשויות המקומיות”.
הנחיית היועץ המשפטי לממשלה
בחודש אוגוסט 2001 פרסם היועץ המשפטי לממשלה הנחיה בעניין חיוב אישי של נושאי משרה ברשות מקומית אשר לקחו חלק בהוצאת כספי ציבור שלא כדין. זוהי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הנחיה 8.2000 (90.007) )ההנחיה קובעת את סדרו של הליך החיוב האישי כאמצעי לאכיפת שלטון החוק ולמיגור השחיתות.
נוהלי משרד הפנים
בחודש ספטמבר 2001 פרסם מנכ”ל משרד הפנים נוהל לחיוב אישי. מכוחו של נוהל זה מונתה הוועדה המייעצת, שתפקידה להמליץ למנכ”ל המשרד בעניין הטלת חיוב אישי על נושאי משרה. הנוהל גובש עם מרכז השלטון המקומי, בשיתוף המשנה ליועץ המשפטי לממשלה והיועצת המשפטית למשרד הפנים, והוא מבוסס על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה.
בחוזר שהוציא מנכ”ל משרד הפנים בחודש ספטמבר 2006 (חוזר מנכ”ל 4/2006) תוקן הנוהל לחיוב אישי. באוגוסט 2008 פורסם הנוהל לחיוב אישי לרענון, והוא איחד את הנוהל שקדם לו עם התיקון לנוהל שיצא בעקבותיו (חוזר מנכ”ל 6/2008). בינואר 2009 פרסם מנכ”ל המשרד נוסח מעודכן של הנוהל לחיוב אישי (חוזר מנכ”ל 1/2009), אשר כולל שינויים שהוטמעו בו לאורך השנים ושינויים שנעשו במסגרת הפקת לקחים מהפעלתו בשנים שחלפו מאז פורסם לראשונה. בחוזר מנכ”ל 6/2014, שונתה הסמכות המכריעה בנוגע להמלצות הוועדה למנכ”ל משרד הפנים או מנהל מחוז, בהתאם לסוג הרשות. על פי הנוהל החדש ובהתאם להוראות החוק בנושא, מנכ”ל משרד הפנים ידון ויכריע בהמלצות הוועדה לחיוב אישי לגבי המועצות המקומיות והמועצות האזוריות. הממונה על המחוז ידון ויכריע בהמלצות הוועדה לגבי העיריות. ערעורים על החלטות אלו יובאו להכרעת שר הפנים. בכך, ביקש משרד הפנים לבצע הפרדה בין הדיון בהחלטות הוועדה, לבין הדיון בערר.
באילו מקרים יופעל החיוב האישי?
הטלת חיוב אישי היא נורמה יוצאת דופן בנוף החקיקה הישראלי. נורמה זו מסמיכה את המינהל ליטול סכומים (בדרך כלל בעלי היקף ענקי) מנבחרי ציבור או מעובדי ציבור ברשות המקומית. זאת, בניגוד ליתר עובדי המדינה, המשוחררים מאימת ההטלה עליהם של חיוב כספי אישי בשל פעילותם בתפקידם. נוסף על כך, היעדר הכלים לחקירה ולבדיקה (בניגוד לבתי המשפט), מקשים על קבלת החלטות מנהלית ראויה.יתר על כן, הסמכות לחיוב אישי היא סמכות רחבה יחסית, שאיננה מוגבלת רק לחריגה מהוראות החוק, אלא כוללת גם חריגה מפעולות מנהלתיות “רגילות” – חריגה מתקציב, אישור בפורום לא מתאים, אי עמידה בעקרונות היעילות ו/או חסכון, וכו’. הטלת חיוב אישי בגין רשלנות – ודאי שעל מי שאינם אוחזים בתפקיד סטטוטורי – צריכה להיעשות בזהירות רבה. וכפי שסקר כב’ השופט זיילר, יו”ר הוועדה, בהחלטות שונות:
“יש לזכור שעילת הטלת החיוב האישי יכול להיות רחבה מאוד – די שההוצאה שמדובר בה נעשתה שלא כדין כדי שתיווצר. עילה רחבה כל כך היכולה ללכוד בתוכה מקרים רבים ומגוונים, ובהם חריגה לא מתוכננת מתקציב עקב הערכות לא מדויקות, פגמים פורמאליים למיניהם מהסוג של אישור מקרי של הוצאה בקוורום לא מספיק, חתימה חסרה, מחלוקת על סמכויות, אי-תשומת לב לפרט נחוץ זה או אחר וכל כיוצא בזה. אין אדם בארץ אשר לא יחטא ואין אדם בארץ אשר לא יטעה, ולא כל מקרה כזה ראוי ומתאים להטלת חיוב אישי../ ברבים מן המקרים מן הראוי הוא שחטאים וטעויות כאלו ייבחנו, ויוחלט איך לנהוג לגביהם בדרכים המקובלות של ביטול החלטות, קבלת החלטות חדשות, ענישה, תיקון המעוות, תגובות וביקורת ציבוריות, כפיפות לפסק דינו של הבוחר וכל כיוצא בזה, הכל לפי טבעם וטיבם של החטאים והטעויות. אי-אפשר לקבוע כלל שכל אחד מאלו מחייב את הטלתה של הסנקציה הקשה מאוד של פגיעה בכיסם הפרטי של אותם אנשי ציבור שהיו מעורבים בהחלטה או בעשייה שמדובר בה.
נקל לשער את הרתיעה שתהיה אצל רבים וטובים מכניסה לתפקיד שיכול להוביל, ברמת סיכוי מתקבלת על הדעת, להטלה עליהם של חיובים כספים אישיים רבי היקף, ונקל לשער את הביקורת הציבורית על קיומם של הסדרים המקנים למינהל סמכות להטיל עליהם חיובים כספיים אישיים בשל זוטות או במקרים לא ראויים. רבים יראו בהטלת חיובים כאלו קנסות מנהליים. החשש מפני ניצול לא ראוי של סמכות הטלת החיוב האישי הוא שהניע, אל נכון, את היועץ המשפטי לממשלה, לכלול בהנחיותיו שהוצאו לקראת הפעלת סמכות זו, “אזהרה” שאין זה ראוי להיגרר להפעלה שגרתית של סמכות כזו בכל מקרה בו נתקלים בהוצאה בלתי חוקית.
סמכות זו צריכה להיות מופעלת רק במקרים המתאימים כדי לא ליצור תחושת אי-צדק וכדי לא להרתיע אנשי ציבור לבצע את עבודתם בתנאים נורמטיביים כספיים ותקציביים שהם לא פעם קשים, ושיש בהם לא פעם אילוצים, אי-בהירויות, ליקויי תפקוד בין רשויות מקומיות לרשויות ממלכתיות או לבין תאגידים, חברות וכל כיוצא בזה.”
מהי “הוצאה שלא כדין”?
הוצאה שלא כדין הנה הוצאה בדרך של התקשרות או בכל דרך אחרת, שבוצעה בחריגה מהוראות הדין, לרבות חריגה מהדין המהותי, חריגה מדרישות דין שבנוהל, או כל חריגה הפוגמת בתוקף החוקי של ההוצאה. בין היתר, הוצאה שלא כדין הנה אחת או יותר מאלה:
- הפרת הכללים הקבועים בדין לעניין תנאים מוקדמים לביצוע התקשרות או פעולה אחרת, שהן בעלת השלכות כספיות.
- התקשרות או פעולה ללא אישור המועצה, מקום שהאישור נדרש, או התקשרות או פעולה ללא אישור שר הפנים, מקום שהאישור נדרש.
- התקשרות או פעולה טרם אישור תקציב בלתי רגיל (תב”ר), או מבלי שנערך מכרז.
- מתן הנחה או תמיכה מבלי שהתקבלה על כך החלטה בגופים המוסמכים לכך.
- הקצאת מקרקעין ללא נוהל או בחריגה מנוהל ההקצאות.
- מתן הנחה בחריגות מתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה).
- מתן תמיכה לגוף שאינו עומד בקריטריונים הקבועים בנוהל למתן תמיכות.
- הוצאה שהיא בבחינת תעמולת בחירות אסורה.
על מי מוטל חיוב אישי?
ככלל, חיוב אישי יוטל על מי שהיה האחראי החוקי על ההוצאה הבלתי חוקית, לדוגמה מי שחתום על מסמכי ההתקשרות. לא יוטל חיוב אישי על מי שיוכיח – להנחת דעתו של השר – כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי מדובר בהוצאה שלא כדין, הסתמך על חוות דעת של היועץ המשפטי של הרשות (בהסתמך על סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי), תשל”ו– 1975, לפיו לא ייחתם חוזה בכתב בטרם תינתן חוות דעת מטעם היועץ המשפטי של הארגון שהמסמך שמדובר בו ראוי לחתימה), או של גזבר הרשות, וכיוצ”ב. בשנים האחרונות, גם חשבים מלווים ויועצים משפטיים הפכו להיות חשופים לחיוב אישי.
הוצאה שבוצעה קודם לנוהל חיוב אישי מחודש ספטמבר 2001 תהווה עילה לחיוב אישי במקרים חריגים בלבד.
נוהל לחיוב אישי
הנוהל לחיוב אישי (כאן) דן בשלבי ההליך להפעלת הסמכות לחיוב אישי. להלן תמצית השלבים העיקריים בהליך:
- רו”ח שממנה משרד הפנים לביקורת חשבונותיהן של הרשויות יפרטו בדוחות השנתיים הוצאות או התקשרויות שהרשות צד להן אשר נעשו, למיטב הבנתם, שלא כדין. כן יפרטו את זהות החתומים על מסמכי ההתקשרות או ההוצאה והאחראים להן.
- במקרה הצורך, רו”ח יקיים פגישות עם בכירי הרשות, יפנה לגורמים השונים, יקיים פגישות ויאסוף את המסמכים הדרושים לביקורת. בסיום, רו”ח יגבש “ממצאים ראשוניים“.
- האגף לביקורת ירכז את החומר שיגישו רו”ח. אם ימצא האגף כי בידיו מידע המצביע לכאורה על הוצאה שלא כדין – יועבר המידע לוועדה המייעצת.
- הוועדה המייעצת תבדוק את החומר שהוגש לה בדיקה ראשונית ותחליט מה הן ההוצאות או ההתקשרויות שבוצעו לכאורה שלא כדין. במידת הצורך ייעשו בדיקות להשלמת המידע.
- השלמת נתונים (“טיוטת דו”ח ביקורת משלימה – בקשה להשלמת מסמכים או נתונים“). במקרה זה, וכן במקרים של פניה של הממונה על החיוב האישי במשרד הפנים, מתבקשים פרוטוקולים, חשבונות, היתרים ואישורים, וכן התייחסות בעל התפקיד.
- מצאה הוועדה כי היתה, לכאורה, הוצאה או התקשרות שלא כדין – יתבקשו הרשות ונושאי המשרה להעביר את התייחסויותיהם באשר לחוקיות ההוצאה ונסיבות ביצועה. במקביל, תתבקש התייחסות הממונה על המחוז.
- עם קבלת ההתייחסויות מהנוגעים בדבר או בחלוף המועד, תשוב ותבחן הוועדה המייעצת את ההוצאות הנדונות ותגבש את המלצותיה. מצאה הוועדה שיש לכאורה הצדקה להפעלת סמכותה, תאפשר למי שצפוי להיות מחויב אישית להשמיע את טענותיו לפניה בכתב או בעל פה. המליצה הוועדה להטיל חיוב אישי, תציין גם את סכום החיוב שראוי לדעתה להטיל.
- הוועדה המייעצת תגיש המלצותיה לבחינה אצל מנכ”ל משרד הפנים בצירוף כל החומר ששימש יסוד להמלצותיה.
- מנכ”ל המשרד יבחן את המלצת הוועדה ואת החומר שהועבר לידיו, ויעביר אותם בצירוף המלצתו לשר.
- שר הפנים יחליט, על יסוד ההמלצות והחומר שלפניו, אם להפעיל את סמכותו לחיוב אישי. החליט השר לקבוע חיוב אישי – יקבע את סכום החיוב שיוטל.
הוועדה לחיוב אישי (הוועדה המייעצת)
הוועדה המייעצת, שבראשה שופט בדימוס, היא הגורם המקצועי אשר בוחן את כלל החומר, העובדות והנסיבות הנוגעים לחיוב האישי. החלטות הוועדה המוגשות לשר הן תוצר של הליך מעין שיפוטי הכולל חקירה מקצועית של כל הגורמים הנוגעים בדבר.
חובת שימוע
בהתאם לסעיף 6 לנוהל, אם מצאה הוועדה שיש, לכאורה, הצדקה להפעלת הסמכות, תאפשר הוועדה למי שצפוי, לפי המלצתה, להיות מחויב בחיוב אישי, להשמיע טענותיו בפניה, בכתב או בעל פה.
שיקולי הוועדה לחיוב אישי
הוועדה לחיוב אישי, בוחנת ושוקלת מספר רב של היבטים. ראשית, רמת המודעות של האחראים להוצאה לאי החוקיות של מעשיהם. שנית, היקף החריגה מהוראות הדין, משכה ותדירותה. שלישית, היקפה הכספי של ההוצאה הבלתי חוקית. רביעית, היותה של הנורמה המופרת ברורה, הן מבחינת פרשנות החוק הן מבחינת תחום השתרעותה. חמישית, הסיבות לעשיית ההוצאה הבלתי חוקית. שישית, קיום הצדקה הנסמכת על אישור מטעם רשויות הנחזות להיות בעלות כח מדריך, מכוון או מפקח. שביעית, התחשבות בנסיבות ובאילוצים שבהם פעלו האחראים להוצאה. שמינית, היקפו וטיבו של נזק הנגרם לציבור עקב הפרת הנורמה. תשיעית, הבאה בחשבון של הצורך בצמצום הפגיעה ביכולתם של נבחרי ציבור ונושאי תפקיד ברשויות המקומיות לפעול ולהגשים סמכותם כראוי. ולבסוף, הוועדה רשאית להתחשב גם בנסיבות האישיות של אותו האדם, ביכולת לחלק את התשלומים בין מספר מעורבים וכו’.
משך הזמן לקבלת החלטה
ראש רשות מקומית ונושאי משרה ברשות המצויים בהליך בדיקה אינם מתפקדים כבשגרה. התמשכות ההליך עלולה להביא לפגיעה בנבדקים, ומכאן – לפגיעה ברשות המקומית עצמה. מבקר המדינה המליץ (דוחות על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2009) כי על משרד הפנים לפעול לקיצור ההליך ככל האפשר. נוסף על כך, הטלת החיוב האישי בסמוך ככל האפשר למועד ביצוע העברה תקשור בין העברה לעונש בעקבותיה ותביא ליצירת המוטיב ההרתעתי.
פרסום החלטות הוועדה
סטטוס הועדות שהסתיימו, והחלטותיה, מפורסמים מעת לעת באתר האינטרנט של משרד הפנים. העדכון האחרון הוא לשנת 2018.
אכיפת החיוב האישי
סעיף 224 לפקודת העיריות קובע כי אם סכום החיוב האישי שנקבע לתשלום לא נפרע בתוך חודש ימים לאחר שהודיעו לעירייה על החיוב, ואם הוגשה בקשה לשר לבטל או להקטין את החיוב על פי סמכותו – תוך חודש ימים לאחר שהודיעו למבקש את החלטת השר, תתבע העירייה מהחייב בדין את הסכום כאמור. סעיף 225 לפקודת העיריות קובע מהו הסעד למקרה שבו העירייה אינה מפעילה את סמכותה ומסרבת לתבוע בדין את סכום החיוב שנקבע או שהיא מתרשלת בהגשת תביעה בעניינו. במקרה זה, רשאי הממונה למנות אדם מתאים לתבוע בשם העירייה את פירעון הסכום, והעירייה תוציא את הוצאות ההליכים. ההוראה המקבילה בצו המועצות המקומיות קובעת כי אם לא נפרע סכום החיוב בתוך 30 יום מהיום שהתקבלה החלטת השר, תתבע אותו המועצה במשפט, ואם המועצה סירבה או התרשלה להגיש תביעה משפטית או לנהל את המשפט כהלכתו, רשאי השר למנות אדם שיעשה זאת בשמה ולמענה, והוצאות המשפט ישולמו מקופת המועצה.
הקטנת סכומי חיוב על ידי השר
בפקודת העיריות נקבעה כאמור סמכותו של השר לבטל או להקטין כל סכום חיוב אישי על תשלום בלתי חוקי, לפי שיקול דעתו, לאחר פנייה של החייב בעניין. לשר יש סמכות לבטל או להקטין את החיוב שקבע בהחלטתו במסגרת דיון חוזר, ולפיכך קיים לשר מרווח של שיקול דעת.
התמודדות: ביטול או הקטנה של נוהל חיוב אישי
קיימות מספר דרכי התמודדות ומספר פעולות, לצורך ביטול או הקטנת החיוב האישי. בכל הדרכים, כפי שעולה מהחלטות בית המשפט ומהחלטות הוועדה בעבר, תקיפה משפטית של עצם הסמכות להטיל חיוב אישי – שגויה. כך גם נשללו הטענות כי הליקויים הנ”ל לא הועלו/ צויינו בעבר, ולפיכך הדבר מהווה תקדים. לפיכך, נסקור את דרכי ההתמודדות המשפטיות הרלוונטיות.
איסוף מסמכים ואישורים
לצורך מתן מענה לביקורת, יש להצטייד במסמכים המתעדים כיצד ומדוע בוצעה כל פעילות ועל סמך מה התקבלה כל החלטה. יש להציג חוות דעת מקצועית. יש לתת תשובות ברורות ומפורטות בהליך, מלוות באסמכתאות.
אישור יועץ משפטי
אחת מטענות ההגנה החזקות ביותר, היא הסתמכות על אישור היועץ המשפטי של הרשות, טרם ביצוע הפעולה. סעיף 12 לנוהל קובע במפורש כי לא יוטל חיוב על מי שהיה אחראי כאמור להוצאה, “אם יוכיח… כי מדובר בהוצאה בלתי חוקית, כגון הסתמכות על חוות דעת של היועץ המשפטי של הרשות“.
גם אישור של יועץ משפטי חיצוני עשויה, בדוחק, להביא לביטול או להפחתת החיוב – ובכפוף לכך שלא מדובר בחוות דעת פיקטיבית, מוזמנת, מומצאת או רטרואקטיבית. גם אם יסתבר כי חוות הדעת המשפטית איננה נכונה, ככל שאיננה שגויה לחלוטין, משפטית ועובדתית, ייתכן והיא תאפשר את ביטול ההחלטה על חיוב אישי.
הסתמכות על הגורמים המפקחים: חשב מלווה והממונה על המחוז
חשב מלווה: חשב מלווה הוא בעל תפקיד מטעם משרד הפנים, הפועל ברשויות מקומיות הנמצאות במשבר הנובע מניהול כספי וארגוני בעייתי. ב-עת”מ (תל אביב-יפו) 1762/04 יורם חכם נ’ עיריית לוד, קבע בית המשפט כי “תפקידו של החשב המלווה הוא תפקיד של גורם חיצוני הממונה בנסיבות של כשל ניהולי ופיננסי, כידו הארוכה של משרד הפנים לשמירה על הקופה הציבורית ובמטרה להבריא את הרשות.” סמכותו של החשב המלווה הנה מכוח סעיף 142ב לפקודת העיריות. בהתאם לכך, החשב המלווה לרשות הוא בעל זכות חתימה נוספת – חותם שלישי – על כל התחייבות כספית (אישור תנאי העסקה, אישור הנחות ממסי הרשות, הזמנות רכש, מכרזים, תב”רים וכד’). התחייבות כספית ללא חתימתו של החשב המלווה – חסרת תוקף. לפיכך, אישורו של החשב, כמי שממונה ומפקח על הרשות מטעם הרגולטור, אפשר שתהיה טענת הגנה טובה בשאלת חבות בחיוב אישי.
הממונה על המחוז: המחוז מבקר ומפקח על הרשויות המקומיות, באופן שוטף. סמכויותיו של הממונה על המחוז, פעמים רבות, מאפשרות לו לאשר בדיעבד פעולות של הרשות שלא בוצעו בנוהל תקין. כך לדוגמה, הכרה בהוצאות חריגות, אישור תב”רים בדיעבד, וכיוצ”ב. אישור של הגורמים האחראיים במחוז, באופן ישיר או עקיף, במעשה או במחדל, ואף היכרות עם הפעולות שביצעה הרשות – ייתכן שמאפשרות טענה בדבר הסתמכות על אישור הגורמים המפקחים.
תיקון ליקויים
יש להבחין בין ליקויים שניתן לתקנם באופן מיידי, לבין פעולות שיש צורך להפעיל לגביהן תוכנית רוחב/מקיפה.
פעולות שניתן לבצע וליישם מיידית, מומלץ לתקן באמצעות מומחה או יועץ חיצוני, כך שבדו”ח הביקורת הבא יירשם שהנושא תוקן חלקית.
תיקונים רוחביים – יש לפעול במסגרת וועדה לתיקון ליקויים של הרשות. מומלץ כי הוועדה תעסוק בליקויים שהתגלו, ותכין תכנית פעולה אפקטיבית, רוחבית ועמוקה, להתמודדות עם הליקויים שעלו בדו”חות הביקורת. יש לתעד את הפעולות ואת המעקב, ליצור מנגנוני דיווח, נהלים מפורטים, ואף להביא את הדברים לידיעת מליאת הרשות המקומית. הצגת תיקון הליקויים (ואף מניעת מקרים נוספים) מהווה אינדיקציה לשיפור הרשות המקומית ולהתייחסות עניינית מצד המבוקרים להערות הביקורת.
קבלת אישורים רטרואקטיביים
חריגות נוספות העלולות להוביל לחיוב אישי, היא חריגה בתב”רים, חריגה מסעיף תקציבי בתקציב רגיל, תשלום לספק העולה על היקף הזמנה, תשלום בחריגה מהיקף המכרז וכיוצ”ב. אולם, מכיוון שחלק מהחריגות או העילות, ניתנות לאישור (ואף רטרואקטיבית) על ידי המחוז במשרד הפנים, אזי מומלץ לנסות לאשר את הפערים בדיעבד. כך גם לגבי הגדלה רטרואקטיבית של היקפי ההזמנה במכרז, ביצוע הזמנה בדיעבד או ביצוע עבודות ללא הזמנה (תוך שימוש בעילות הפטור ממכרז), שינוי ו/או הגדלת התקציב הרגיל, וכו’. כל אלו עשויים לבטל או להשמיט את עילת החיוב – כיוון שהליקוי תוקן.
בדומה לכך, גם אישור של גורמים סטטוטוריים, משרדי ממשלה וכו’, אף אם ניתנו בדיעבד, עשויים להסיר את נטל החיוב האישי.
חיוב אישי בתאגידים עירוניים
נכון להיום, החקיקה החלה על הרשויות המקומיות לא החילה את דין החיוב האישי על בעלי תפקיד בתאגידים עירוניים. עם זאת, הצעת חוק העיריות (שטרם אושרה), אפשר שיהיה תיקון לסעיף, כך שיחול גם על נושאי משרה בתאגידים עירוניים, ונציגי הרשות המקומית בדירקטוריונים של תאגידים עירוניים.
לסיכום
התמודדות עם הליך החיוב האישי של משרד הפנים, דורשת השקעת זמן רב, משאבים נפשיים וכספיים. סכומי החיוב – עד מאות אלפי ש”ח – הפכו בשנים האחרונות להיות כלי מנהלתי משמעותי בידי משרד הפנים. לפיכך, בכל מקרה של דו”ח ביקורת, טיוטה או פניה, העשויה להפוך לחיוב אישי, אנחנו ממליצים להתייעץ עם עורך דין לענייני רשויות מקומיות, החל מתחילתו של ההליך ובאופן מיידי. משרד וולר ושות’, משרד עורכי דין מוביל בדירוגי BDI ו-D&B בתחום הרשויות המקומיות.