רעש

אחד מהמפגעים הנפוצים ביותר, במיוחד בסביבה העירונית, הוא מפגע הרעש. מטרד רעש יכול להיות קבוע או מִשתנה, קצר או ממושך, נדיר או תדיר. לרעש בעוצמה גבוהה ולחשיפה ממושכת אליו יש השפעה בריאותית ופסיכולוגית. מידת הרגישות לרעש שונה מאדם לאדם, התלויה במשתנים רבים. הכנסת זיהתה, עוד בתחילת שנות ה-60, את מפגע הרעש, כאחד הנדבכים המשמעותיים באיכות החיים. בהתאם לכך, נחקק החוק למניעת מפגעים התשכ”א – 1961, אשר הניח את הזכות המפורשת, לפיה כל אדם זכאי לזכות שהיא מניעת רעש חזק או בלתי סביר באזור המגורים שלו. מכוח חוק זה, נחקקו שורה של תקנות והוראות מנהליות, ברמה הארצית והמקומית. “חוק הרעש” הוא כינוי כללי ונפוץ בקרב הציבור לשורה של חוקים ותקנות, הנוגעים למטרדים ומפגעים שמקורם בגרימת רעש. אולם מהצד השני, דווקא קיומם של חוקים רבים כל כך בנושא הרעש, יכול ללמד עד כמה נושא זה בעייתי וסבוך מבחינה משפטית. ננסה לעשות סדר בדברים.

החוק למניעת מפגעים (“חוק הרעש”)

החוק למניעת מפגעים, התשכ”א – 1961, עוסק בסוגים שונים של מטרדים הנגרמים על ידי מפגעי רעש, מפגעי ריח וזיהום אוויר. חוק חשוב זה מהווה את הבסיס לחוקים ותקנות נוספים העוסקים במפגעי רעש ואיכות סביבה. כבר בראשית החוק, קובע סעיף 2 כדלקמן:

“לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים.”

משמעות הסעיף הוא כפול:

• איסור מוחלט לגרום רעש חזק, המפריע (או אף עלול להפריע) לאדם אחר. הקביעה לגבי מהו רעש חזק אינה נדרשת לאמצעי מדידה כלשהו. הבעיה היא שעבור אדם אחד מדובר ברעש חזק ומפריע, ועבור אחר – לא. יש לזכור כי התגובה לרעש משתנה במשך הזמן, בעקבות שינויים אישיים ושינויים חברתיים. “רעש חזק” הנה הגדרה רחבה, המותירה פתח לפרשנות רחבה באשר למקרים בהם יוגדר רעש כמטרד.
• איסור לגרום רעש “בלתי סביר“. רעש זה נמדד באמצעות מד רעש או מד דציבל, באופן המפורט בתקנות. רעש “בלתי סביר” ייקבע אם הוא חורג מן הרמות שנקבעו בחוק בהתאמה למקום ההתרחשות, שעת ההתרחשות, אופי הרעש, ומשך הרעש. התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש”ן – 1990 קבעו שורה ארוכה של הגדרות ותקנים טכניים בעיקרם, באשר לאופן מדידת והגדרת רעש בלתי סביר. רעש מסוג זה מוגדר כחריגה מן הרמות שנקבעו בחוק, אשר ניתן למדוד אותה באמצעים מסויימים למדידת רעש.

תקנות למניעת מפגעים

מכוח החוק למניעת מפגעים, תוקנו מספר תקנות:

• תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר מציוד בנייה), התשל”ט-1979. תקנות אלה קובעות מהו “רעש בלתי סביר” מציוד בנייה, וכיצד תבוצע המדידה שלו. התקנות מפרטות את סוגי הציוד שהתקנות חלות עליהם, ואת אופן ההתייחסות לרעש רקע.
• תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש”ן-1990. תקנות אלה קובעות מהו “רעש בלתי סביר” הנמדד בתוך מבנה, וכיצד מודדים אותו. בין היתר, רעש בלתי סביר הוגדר בנפרד לחמישה סוגים של מבנים, בהתחשב במשך הרעש ובהתייחסות שונה לרעש הנשמע בשעות היום (מ-6:00 עד 22:00) ולרעש הנשמע בשעות הלילה (מ-22:00 עד 6:00 בבוקר). תקנות אלו אינן חלות על מקורות רעש מרחביים או זמניים כגון תנועת מטוסים, כלי רכב ורכבות ואתרי בנייה זמניים.
• תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ”ג-1992. תקנות אלה קובעות איסורים, חלקם מוחלטים וחלקם בשעות מוגדרות, לעשיית מעשים העלולים לגרום הפרעה או מטרד באזורי מגורים. התקנות נועדו לצמצם את מפגעי הרעש באזורי מגורים ולשפר את איכות חייהם של התושבים. התקנות קובעות הוראות כלליות ליישום החוק במספר תחומים: רעש באמצעות שירה, צעקות או מכשירי קול; תיקונים, שיפוצים ובנייה; מכונות; פריקה, טעינה וטלטול של מכלים וסחורות; הודעות ופרסומות; חבטת שטיחים; נפצים חזיזים וזיקוקין דינור; מערכת אזעקה במבנה; מערכות אזעקה קולית ברכב; מזגנים ומדחסים; רעש בעלי חיים; וציוד גינון ומפוחי עלים. מכוח תקנות אלה, לדוגמה, נקבע האיסור על איסור רעש בין השעות 2 ל-4 בצוהריים.

חוק הרעש שעות

האיסורים על הפעלת מכשירי קול, זיקוקים, נפצים ודומיהם, בסביבת מגורים, אינם חלים על גבי חגיגה או שמחה שנערכות במספר מועדים.

• בערבי יום מנוחה ובמוצאי יום מנוחה, ניתן להרעיש עד השעה 24:00 בלילה. ימי המנוחה הם שונים בין הדתות השונות, ונקבעים על פי החגים וימי המנוחה של אותה הדת.
• ימים ספציפיים בהם מותר להקים רעש לכל אורך הלילה, ללא הגבלה: ערב יום העצמאות, יום ירושלים, ערב ל”ג בעומר, ערב פורים, ערב המימונה, וראש השנה האזרחית (ערב הסילבסטר).

טיפול הרשויות המקומיות במפגעי רעש

חוקי העזר מאפשרים לרשות המקומית למלא את תפקידיה, לפעול לפי סמכויותיה ולהסדיר את דרכי הפעולה של מחלקותיה במתן השירותים לתושבים. נוסף על כך, חוקי העזר מאפשרים לרשות המקומית להטיל על בעלי נכסים או מחזיקיהם את החובה לבצע פעולות מסוימות בנכסים אלו ולהימנע מפעולות אחרות כדי לשמור על טובת הציבור, בריאותו וביטחונו. חוקי העזר של הרשויות המקומיות עשויים לקבוע תנאים וכללים יותר ספציפיים לגבי כל רשות ותושביה. למשל, כגון הגבלת הרעש במועדים שצוינו בתקנות ל-80 דציבלים, הוספת מועדים או הסרת מועדים מהרשימה שמפורטת בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ”ג-1992, קביעת אזורים בהם יהיה מותר רעש בעוצמה גבוהה יותר, וכו’. נכון להיום, מרבית הרשויות המקומיות התקינו חוקי עזר העוסקים במניעת רעש. לעיתים מדובר בחוק עזר נפרד ועצמאי, ולעיתים הוא מופיע כפרק בחוק העזר שעניינו שמירה על איכות הסביבה ומניעת מפגעים.

בנוסף לכך, קיימות רשויות מקומיות שהקנו סמכויות לפקחים לאכוף עבירות סביבתיות שונות, לרבות רעש. זאת, מכוח חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית) משנת 2008. אלא שהאכיפה והביצוע מצריכים כמה פעולות מקדימות מצד הרשויות, שלא תמיד מבוצעות.

יש רשויות מקומיות שבחרו לפעול בדרך אחרת, על מנת להפחית את מטרדי הרעש בסביבות המגורים, לאחר השעות המותרות בתקנות. הפתרונות כוללים פתיחת ממטרות מרחוק, כיבוי או הדלקת אורות, עקירת ספסלים או הצבת גדרות, ועוד.

טיפול במפגעי רעש

גופי השלטון המרכזי והשלטון המקומי, האמונים על טיפול במפגעי רעש הם המשרד להגנת הסביבה, משטרת ישראל, היחידות סביבתיות ואיגודי ערים לאיכות הסביבה, והרשויות המקומיות. יש תחומים בהם יש צורך לקבל סעד מבית המשפט, או מהמפקח על המקרקעין. המשרד להגנת הסביבה ריכז את מקור המפגעים ואת גורמי הטיפול, בטבלה הבאה:

חדשנות וטכנולוגיה בתחום איתור ומניעת רעש

• מעבר לאכיפה המושתתת על טכנולוגיות מתקדמות לזיהוי מפגעי רעש. מערך טכנולוגי משולב חיישנים, שיספק ראייה לכך שמקור מסוים הרעיש מעבר למותר. באופן זה, ניתן לבצע אכיפה באופן יעיל, מבלי לשלוח נציגי אכיפה או מודד רעש. במרכז הבקרה יושב פקח או שוטר, אשר יכולים לנתח את אירועי הרעש באמצעות וידאו, סטילס או קטעי שמע. אם ימצא הוכחה מספקת לביצוע עבירת רעש, ניתן יהיה לשלוח דו”ח לגורם האחראי על מקור הרעש.
• מצלמות אקוסטיות. מצלמות עם אלגוריתם, שיכולות לזהות מקורות רעש ספציפיים, ולהפריד אותם משאר רעשי הרקע.
• פריסה של גלאי רעש ברשויות. גלאי רעש מדויק מאוד, שיכול להיות נגיש לציבור. הוא אינו שונה מהותית מגלאי איכות האוויר שיש בחלק מהרשויות. פריסת מערך כזה, יאפשר לרשות המקומית לא רק להגיב, אלא גם לבצע אכיפה מוקדמת. מהצד השני, הוא עשוי לאפשר לציבור לדרוש מהנציגים שלו במליאת הרשות, להציב גלאים ולאכוף.
• אפליקציות למדידת רעש. על פי התקנות למדידת רעש, יש הגדרה ברורה מה העוצמה המותרת. מעבר לכך, זהו רעש “בלתי סביר”. ע”מ לבצע אכיפה, יש צורך במד רעש או מד דציבל, כמפורט בתקנות, להביא ניידת רעש ולבצע בדיקה של מודד מוסמך. אלא שניתן לעשות את אותו הדבר, באמצעות מכשיר שיש לכל אחד בכיס – טלפון נייד. התנאי הוא שאותה אפליקציה תהיה איכותית, אמינה ומדויקת, ומקושרת לחישוב חוקי של מקור וסוג הרעש, לכל סוגי הטלפונים הסלולאריים. שנית, יש צורך לעגן את האפליקציה או את האפשרות הזו בפקודת הראיות, כך שהאפליקציה תוכל להוות ראייה משפטית חזקה, ולא להזדקק שוב למודד מוסמך.

משרד עורכי דין וולר ושות’ מעניק ליווי וייעוץ משפטי, לרשויות מקומיות, תאגידים עירוניים, חברות ואנשים פרטיים, בתחום הרשויות המקומיות, דיני איכות הסביבה, מכרזים וניהול שוטף. לכל שאלה בתחום, צרו קשר.