1. זהות הצדדים להסכם – אך ורק היורשים החוקיים

בהתאם לסעיף 110(א) לחוק הירושה, הצדדים להסכם חלוקת עיזבון הם אך ורק היורשים לפי צו ירושה או צו קיום צוואה.

משמעות הדבר היא שקרובי משפחה שאינם יורשים (בני זוג, נכדים, אחים או יורשים פוטנציאליים שלא נכללו בצוואה) – אינם רשאים להיות צד להסכם. בית המשפט הבהיר בעניין זה כי כל ניסיון לשתף צדדים חיצוניים (למשל בן משפחה שקיבל מתנה בעבר או גורם שלישי המבקש “להתחשב בו”) עלול להביא לביטול ההסכם כולו.

2. עיתוי החתימה – לפני חלוקה בפועל של הנכסים

ההסכם חייב להיחתם לפני שבוצעה חלוקה בפועל של נכסי העיזבון. הטעם לכך הוא שכל עוד הנכסים עדיין רשומים על שם העיזבון (כלומר, טרם הועברו ליורשים באופן פרטני), ניתן לראות בהם נכסים משותפים לכל היורשים, והחלוקה ביניהם תיחשב כחלוקה “ראשונית” הפטורה ממס.

לאחר חלוקה בפועל, כל העברה נוספת בין היורשים תיחשב לעסקה רגילה במקרקעין או במיטלטלין, ותיצור אירוע מס. פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי מועד החתימה על ההסכם הוא קריטי לקביעת הפטור ממס. לכן, יש להקפיד לבצע את ההסכם בשלב מוקדם ככל האפשר, עוד בטרם ביצוע פעולות רישום בטאבו או ברמ”י.

3. היקף ההסכם: כלל הנכסים או רק חלקם

החוק אינו מחייב לכלול את כל נכסי העיזבון בהסכם אחד. היורשים רשאים להסכים על חלוקה חלקית, המתייחסת רק לחלק מהנכסים. במקרים מורכבים, ייתכן שייחתמו מספר הסכמי חלוקה נפרדים, המתייחסים לנכסים שונים או ליורשים שונים. עם זאת, מומלץ להימנע מריבוי הסכמים לא מתואמים, העלולים ליצור סתירות פנימיות או טענות לאי־שוויון בעתיד. גם בסיטואציה זו, ככל שההסכם מקיף את כלל הנכסים ומגובש בליווי עורך דין, כך יגבר תוקפו ויקטן הסיכון לערעורו.

4. דרישת הצורה: חתימה בכתב על ידי כל הצדדים

כמו כל הסכם בעל משמעות קניינית, גם הסכם חלוקת עיזבון חייב להיות בכתב ובחתימת כל היורשים. החוק אינו דורש ניסוח פורמלי מסוים, אך ההסכם צריך לכלול:

• פרטים מלאים של היורשים (כפי שמופיעים בצו הירושה או הצוואה);

• פירוט הנכסים הנכללים בהסכם;

• חלקו של כל יורש בנכסים ובאיזונים;

• הצהרה כי ההסכם נחתם בהסכמה חופשית ותוך הבנה מלאה.

למרות שהחוק אינו מחייב אישור שיפוטי, נהוג לצרף את ההסכם לבקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה, כך שיקבל תוקף רשמי במסגרת ההליך המשפטי.

5. אימות ואישור – תפקיד עורך הדין ובית המשפט

עורך דין מנוסה בתחום הירושה מאמת את החתימות, מוודא כי הצדדים מבינים את תוכן ההסכם וכי לא הופעל עליהם לחץ, השפעה בלתי הוגנת או ניצול חולשה. במקרים רבים, ובמיוחד כאשר מדובר בנכסים בעלי שווי גבוה או במספר יורשים גדול, אנחנו ממליצים לבקש מבית המשפט לענייני משפחה לתת להסכם תוקף של פסק דין. אישור זה אינו חובה, אך הוא מעניק להסכם יציבות משפטית, מונע טענות עתידיות של כפייה או עושק, ומאפשר לרשום את החלוקה במרשם המקרקעין או ברשות מקרקעי ישראל ללא צורך בהליכים נוספים.

6. תום לב, שקיפות ושוויון יחסי

אף שהחוק אינו מגדיר זאת במפורש, הפסיקה קובעת כי על הצדדים להסכם חלוקת עיזבון חלה חובת תום לב מוגברת. זוהי חובה הנובעת מהיחסים המשפחתיים והמהות הרגישה של העיזבון. חלוקת עיזבון הנעשית תוך ניצול חולשתו של יורש אחר, או הסתרת מידע מהותי, עלולה להביא לביטול ההסכם. בתי המשפט מדגישים כי יש לבחון את נסיבות החתימה, רמת ההבנה של הצדדים, והשאלה האם הושג שוויון מהותי, גם אם לא מספרי.

7. תיעוד ורישום רשמי

לאחר החתימה, יש לוודא כי ההסכם מצורף לתיק בית המשפט או מאושר על ידו, וכן לשמור עותקים מאומתים של ההסכם ומסמכי הבעלות. במקרה של נכסי מקרקעין, חובה לרשום את החלוקה החדשה בטאבו או ברשות מקרקעי ישראל, בצירוף העתק ההסכם והצו המשפטי.

חלוקה ראשונית של העיזבון

ככלל, העברת נכסים מהווה אירוע המקים חבות מס. לדוגמה, מס רווח הון (עסקים, חברות, מניות ועוד), מס שבח, מס רכישה ועוד. חבות המס תחול על הצדדים לעסקה, ואף בעסקה ללא תמורה (“עסקת מתנה”). החריג לכך היא העברת נכסים כחלק מהעיזבון, בירושה בין המוריש לזכאי, אינה חבה במס במדינת ישראל. במקרים מסוימים – אינה חבה במס גם בהעברה בין היורשים לבין עצמם.

סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין מהווה מעין “מקלט מס” בתכנון המס לעניין העיזבון:

“… חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים, לא יראוה כמכירה, ובלבד שאם במסגרת החלוקה ניתנה תמורה בכסף, או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי היעזבון, יראו את חלק היעזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר. לעניין זה, “חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים” – החלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים לאחר ההורשה, בין אם נעשתה לפני רישום צו ירושה או צו קיום צוואה, כמשמעותם בחוק הירושה, תשכ”ה-1965, ובין אם נעשתה לאחר רישום כאמור, ויראו עיזבון של שני מורישים כעיזבון אחד אם התקיימו כל אלה:

(א) לפני פטירתם היו המורישים בני זוג או שהיו ילד והורהו;

(ב) טרם הסתיימה חלוקת העזבונות.”

התנאי לפטור: חלוקה ראשונית של העיזבון

מהביטוי “חלוקה ראשונית” של העיזבון בין היורשים (הפטורה מתשלום מס), ניתן ללמוד כי כל חלוקה שאינה נופלת בגדר “חלוקה ראשונה” – דינה כעסקה במקרקעין, החייבת בדיווח ובתשלום מס. במילים אחרות, עד החלוקה הראשונה ניתן לבצע ולחתום על הסכם חלוקת עיזבון, מבלי שהחלוקה תיחשב כאירוע מס. אולם אם ייחתם אחריה הסכם חלוקת עיזבון, או אם תיערך שלא בהתאם לכללים המפורטים לעיל, יראו הסכם זה כהסכם בין בעלי נכסים. אם חלוקת הנכסים טעונה תשלומי איזון, אזי גם האיזון צריך להיעשות אך ורק באמצעות נכסים או כספים של העיזבון.

האם חלוקת העיזבון בין היורשים מהווה “מכירה”?

זה למעשה היתרון הגדול ביותר של חלוקת העיזבון בין היורשים לעומת כל פתרון חלוקה אחר. בהתאם לחוק, חלוקת העיזבון איננה מהווה מכירה, בכפוף לכך שהאיזון בין היורשים של כספי ונכסי העיזבון ביניהם נעשה כאיזון פנימי מהעיזבון עצמו, ולא נכנס כסף חיצוני. אם אחד מהיורשים יביא כסף שלא מחלקו בעיזבון, על רכיב זה יש לדווח לרשות המיסים כמכירה, ולשלם את המס, בהתאם למיסוי הפרטני של כל אחד מהצדדים.

לפיכך: המטרה הראשית של עורך הדין, במסגרת הסכם חלוקת העיזבון, היא לבצע הפרדה של הנכסים מהעיזבון, בין היורשים ובין עצמם, על פי רצונם. כך, כל אחד מהיורשים יהיה בעלים בנפרד עד כמה שניתן של נכס בשלמותו, או שיועברו לזכותו כספים מהעיזבון, מבלי להיות תלוי ביתר היורשים בהתנהלות העתידית בנכסים.

הסכם חלוקת עיזבון חלקי

אין חובה שההסכם יכלול הסכמות ביחס לכלל נכסי עיזבון. ניתן לכרות הסכם חלוקה גם ביחס לחלק מנכסי העיזבון. התנאי הבסיסי והמהותי הוא הוא שמדובר בהסכם העוסק אך ורק בחלוקת נכסי העיזבון – ולא בנכסים שמחוץ לעיזבון.

רישום הסכם חלוקת עיזבון