פינוי פסולת מעסקים

רשות מקומית היא הגוף האחד והיחיד האחראי לטיפול ישיר בפסולת הנוצרת בתחומיה. היא איננה רשאית, ואיננה מוסמכת, להסיר אחריות זו מעליה. החוק, פסיקות בתי המשפט והנחיות היועץ המשפטי לממשלה, העניקו לרשויות סמכויות בנושא התברואה, וסמכות זו חייבת הרשות המקומית להפעילה משנוצרות נסיבות המחייבות את הפעלתה. תושבי הרשות המקומית משלמים מיסים לרשות – והרשות חייבת לעשות שימוש באותם מיסים כדי לדאוג לטיפול נאות וראוי בפסולת הנצברת בתחומי הרשות. תשלומי הארנונה שהרשות המקומית גובה מן התושבים, מטילים עליה גם חובה משפטית לדאוג לטיפול בפסולת, וגם חובה מוסרית. לצד זאת, הסדרים חוקיים שונים מאפשרים לרשות המקומית, בתנאים מסויימים, להעביר את האחריות ואת התשלום בגין פינוי הפסולת, למחוללי וליצרני הפסולת.

המקור החוקי לחובת הרשות המקומית לפינוי פסולת

החקיקה העיקרית היא צו המועצות המקומיות, חוק שמירת הניקיון, התשמ”ד-1984, ופקודת בריאות העם, 1940. הפסיקה העיקרית היא פסיקת בית המשפט העליון ברע”פ 7861/03 מדינת ישראל נ’ המועצה האזורית גליל תחתון, וכן רע”פ 11623/05 מדינת ישראל נ’ איגוד ערים אזור איילון.

גם היועץ המשפטי לממשלה קבע כי –

חלק מתפקידיהן של הרשויות המקומיות בישראל נוגע לתחום איכות הסביבה. הרשויות מחויבות על פי דין לפעול, בין היתר, להקמת ולהפעלת אתרי פסולת, לפינוי מוסדר של פסולת, להקמת מתקני טיהור שפכים וטיפול בביוב, למניעה ולמיגור של מפגעי מזיקים. ישנם תחומים סביבתיים בהן הרשויות הן האחראיות הראשיות, כך למשל מניעת מזיקים והדברתם. בתחום הביוב, בתחום הפסולת. הרשויות המקומיות אף גובות כספי ארנונה מתושביהן, וכספים אלה מיועדים לשמש את הרשויות במילוי תפקידיהן על פי דין; לרבות התפקידים הנוגעים לאיכות הסביבה ובריאות הציבור”…

עדכון פסיקה: חיוב הרשות בהוצאות בגין אי פינוי פסולת מבית עסק

הסמכות הניתנת לרשות ציבורית, שלובה באחריות המוטלת על רשות הציבור, להסדיר כיאות אותו תחום חיים שהסמכות פרושה עליו. לצורך הפעלת הסמכויות הנתונות לה, רשאית הרשות המקומית לגבות ארנונה, להתקין חוקי עזר, לבצע פעולות פיקוח ואכיפה. כך גם הסמכות להטיל את ניקוי הפסולת על מי שהשליך אותה, או על בעל הנכס או המחזיק בשטח. בנוסף, הרשות חייבת לפעול להקמת תשתיות אזוריות לטיפול בפסולת, להכין תכניות, לפעול להגשת בקשות סיוע למשרדי ממשלה, לממש תקציבים ועוד.

פסק דין שניתן בביהמ”ש השלום בחיפה (ת”א 53342-05-18 מרב – מזון כל בע”מ נ’ עיריית קריית ביאליק), דן בהיבטים משפטיים ותפעוליים, ביישום חוק העזר לגביית אגרת פסולת עודפת. התביעה כנגד העירייה, בסך של כ-1.5 מיליון ₪, הוגשה על רקע סירוב העירייה לפנות פסולת מבית העסק (סופרמרקט הפועל תחת המותג “אושר עד”), כחובתה בדין, ועל הוצאות הפינוי שהוציא בית העסק מכיסו.

קביעת בית המשפט בנושא פינוי פסולת מבית העסק

טענות העירייה היו, בין היתר, כי בית העסק אינו זכאי לפינוי פסולת, שכן לא הציב מיכלי אצירה בשטחו, כפי שמתחייב בחוק העזר. בית המשפט דחה טענה זו של העירייה, וקבע  כי מדובר בנושא טכני ופעוט, והעירייה יכולה להסדיר את הצבת מיכלי האצירה (או להציב מיכלים בעצמה), ללא מאמץ מיוחד ובעלות זניחה יחסית. ממחדל זה, צמחה עילת התביעה, המזכה בסעד כספי את בית העסק, שנאלץ להוציא מכיסו בגין הפינוי.

בית המשפט קבע כי אי פינוי פסולת מבית העסק, משמעותו הקטנת הוצאותיה הכספיות של הרשות המקומית. מבחינה כלכלית, כידוע, הימנעות מהוצאה שקולה להכנסה. לפיכך, יש לראות את החיסכון של העירייה בהוצאות הפינוי, כהתעשרות שלא כדין על חשבון בית העסק, בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל”ט – 1979. מכוחה של עילה זו, על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום בו התעשרה כתוצאה מכך שהפרה את חובתה כלפיה לפינוי האשפה.

נטל ההוכחה בחישוב הוצאות פינוי 

עוד קבע בית המשפט כי העובדה שבית העסק לא הוכיח, ברמת הוודאות הנדרשת לפי פקודת הראיות, את הוצאותיו המדויקות כתוצאה מפינוי הפסולת על ידו, לא פועל בהכרח לרעתו: ברי, כי לבית העסק אשפה יומית שיש לפנותה על בסיס יומי או שבועי, אשר בית העסק נאלץ לפנותה, ומכאן הוצאותיו הכספיות. במקרה זה, שיעור הנזק לא יהא בשיעור ההוצאות שדרש בית העסק, אלא יהא בשיעור הוצאותיה של הרשות, בלבד.

מן העבר השני, קבע בית המשפט כי יש לבית העסק אשם תורם: בית העסק לא ברר למול העירייה באשר למקור שבדין לחובת הטלת פינוי האשפה על כתפיו, ולא נקט בצעדים לסיום ההסדר, במשך שנים. למעשה, כך קבע בית המשפט, העסק שיתף פעולה עם העירייה, בכך שפינה את האשפה בעצמו, בהתאם לנוחיותו ובהתאם ללוח הזמנים המתאים לו, ועם קבלן שעימו בחר להתקשר. כמו כן, בית העסק הופטר מתשלום אגרת פינוי פסולת, היות והעירייה לא גבתה מס נוסף על פינוי אשפה עודפת, וזו הטבה שאין להקל בה ראש.

מסקנות והמלצות:

הסדרת נושא הטיפול בפסולת, והתשלום בגינה, עדיין נמצאת בשולי העשייה ברשויות המקומיות ושל הפעילות העסקית. אלא שכמויות הפסולת, וההוצאות הישירות והעקיפות מהטיפול בפסולת, ילכו ויאמירו. כך גם החובות החוקיות והרגולטוריות, המוטלות על הגורמים השונים. מן העבר השני, חוסר האחידות בהסדרת הנושא ברשויות המקומיות, מבחינה משפטית (דוגמת חוק עזר אגרת פסולת עודפת, והסכמי פינוי), ומבחינה תפעולית-אופרטיבית, יובילו למסלולי התנגשות בין הרשויות לבין העסקים. אלה יעסיקו את בתי המשפט, בשנים הקרובות.

המלצות ללקוחותינו שהם רשויות מקומיות:

חובתה של רשות מקומית לדאוג לפינויה ולסילוקה של פסולת, ואין הרשות רשאית להתפרק מחובה זו או להעבירה לזולתה, אלא בהסדר חוקי. הסדרת חוק העזר בנושא אגרת פסולת עודפת, ומימוש מסודר, שוויוני ושקוף של חוק העזר, חייב לקבל קדימות, בסדר העדיפויות של הרשות. הניסיונות להסדרת הנושא שלא באמצעות קביעת קריטריונים, התקנת חוק עזר, הסכמים שבשתיקה עם בתי עסק, או עצימת עיניים – סביר שיובילו את הרשות המקומית לדיונים בבתי המשפט, לעתירות ולתביעות, ולהפסדים כספיים. קביעותיו הנורמטיביות והמפורשות של בית המשפט העליון (בג”צ 5309-18 התאחדות המלונות בישראל נ’ משרד הפנים ואח’), מחייבות את הרשויות המקומיות לפעול בתחום, על כל המשתמע מכך.

המלצות ללקוחותינו שהם עסקים:

הוצאות פינוי הפסולת הן חלק בלתי נפרד מפעילות העסק. גם אם כיום, הוצאה זו לא מחויבת, או לא נרשמת בספרים, הרשויות המקומיות צפויות לפעול בתחום, ובהקדם. לכן, מומלץ לבחון את כמויות הפסולת הנוצרות בעסק, את ההוצאות בגין כך, את אפשרויות ההפרדה והמיחזור (לרבות התקשרויות עם קבלנים), ולשמור את התחשיבים, הנתונים והקבלות. ככל שמתקבלת דרישה או פניה מצד הרשות המקומית – מומלץ להתנהל בסיוע עורך דין רשויות מקומיות. אתם יודעים כבר איפה למצא אותנו…

משרד עורכי דין וולר ושות’ מעניק ליווי וייעוץ משפטי, לרשויות מקומיות ולתאגידים עירוניים, בתחומים המוניציפאליים, מכרזים, חוקי עזר, איכות הסביבה וניהול שוטף. לכל שאלה בתחום, צרו קשר.