חיפוש יורשים

מייד עם פטירתו של אדם, נופל העיזבון לידי יורשיו. במקרה בו המנוח הלך לעולמו בלא שהותיר אחריו צוואה, יחולק העיזבון על פי הוראות חוק הירושה, התשכ"ה–1965 (ירושה על פי דין). כדי לקבוע במדויק את אופן חלוקת העיזבון, צריך לעמוד על מערך קרובי המשפחה של המנוח, וגם על סדר פטירתם של קרוביו. בירור זה יאפשר לקבוע מי מקרובי משפחה יוכלו לזכות בעיזבון בעדיפות על אחרים, ומה יהיה שיעור חלקם בעיזבון. אולם מה היקף הבדיקה, החקירה והמאמצים, שעל היורש (או על האפוטרופוס הכללי) להשקיע, על מנת לאתר יורשים נוספים? סקירה קצרה בנושא חיפוש יורשים.

מתי נדרש לבצע חיפוש יורשים?

לא כל עיזבון מחייב הליך איתור מורכב. הצורך בחיפוש יורשים מתעורר כאשר זהות היורשים אינה ברורה, כאשר אחד היורשים אינו ידוע או אינו ניתן לאיתור, כאשר קיים ספק אם יורש מסוים עודנו בחיים, או כאשר יש צורך לברר את שרשרת הירושה בעקבות פטירת יורשים פוטנציאליים.

הנקודה המרכזית היא שהזכאות לעיזבון אינה נקבעת רק לפי מי שמוכר למשפחה כיום. בירושה על פי דין יש לבחון את הקרבה המשפחתית למנוח, את סדר הפטירות ואת השאלה מי ירש אדם שנפטר לפני המנוח או לאחריו. לכן, במקרים מורכבים, איתור יורשים הוא למעשה בירור של "עץ הירושה" כולו.

גם כאשר המשפחה סבורה שהיא יודעת מי היורשים, יש משמעות לבדיקה משפטית מסודרת. בבקשה לצו ירושה נדרש המבקש לפרט את היורשים ולהצהיר כי אלה היורשים היחידים, לרבות יורשיו של יורש שנפטר. לפיכך, כאשר חסר מידע מהותי, אין להסתפק בהשערה או בידיעה משפחתית חלקית. יש לבנות תשתית עובדתית המאפשרת לקבוע מי עשוי להיות בעל זכות בעיזבון.

במקרים נפוצים נוספים נדרש חיפוש יורשים כאשר מתעוררת מחלוקת בין בני משפחה, כאשר אחד היורשים אינו ניתן לאיתור, או כאשר קיימת דרישה של בנקים, רשויות או צדדים שלישיים להוכחת זהות מלאה של כלל היורשים. גם במצבים של נכסים ישנים, חשבונות רדומים או זכויות שלא עודכנו במשך שנים רבות, עולה הצורך בביצוע חיפוש מסודר ומבוסס.

נדגיש: החיפוש אינו פעולה פורמלית בלבד. הוא שלב מהותי בהשלמת הליך הירושה ובהבטחת תוקפו המשפטי של הרישום או העסקה הנגזרת ממנו.

חיפוש יורשים או גנאלוגיה משפטית: מה ההבדל?

חיפוש יורשים וגנאלוגיה משפטית אינם בהכרח אותו הליך. חיפוש יורשים הוא הליך שמטרתו לאתר אדם או אנשים שעשויים להיות בעלי זכויות בעיזבון מסוים. לעומת זאת, גנאלוגיה משפטית היא בירור רחב ומובנה יותר של הקשר המשפחתי והמשפטי בין המנוח לבין בני משפחה ויורשים אפשריים, בדרך כלל כאשר התמונה המשפחתית אינה שלמה, קיימים פערים במסמכים או שיש צורך להוכיח את שרשרת הקרבה.

ההבחנה חשובה במיוחד כאשר מדובר בעיזבון של אדם שנפטר ללא צוואה, כאשר יורשים פוטנציאליים אינם ידועים, כאשר בני משפחה מתגוררים בחו"ל, כאשר קיימים שינויי שמות, נישואין וגירושין, או כאשר נדרשת הוכחה של קשר משפחתי מדור לדור.

במקרים פשוטים, ניתן לאתר יורש באמצעות מסמכים רשמיים ונתונים הקיימים במרשם. אולם במקרים מורכבים יותר, האיתור אינו מסתיים במציאת שם או כתובת. יש לבנות שרשרת ראייתית, המקשרת בין המנוח לבין היורש הנטען, ולבחון אם קיימים יורשים נוספים העלולים להיות בעלי זכויות בעיזבון.

העבודה עשויה לכלול איסוף תעודות לידה, נישואין ופטירה, מסמכי שינוי שם, מסמכי הגירה, רישומי אוכלוסין ומסמכים היסטוריים, לצד הצלבת מידע ממקורות שונים. כאשר חלק מהאירועים התרחשו מחוץ לישראל, עשוי להידרש גם איתור מסמכים ברשויות זרות ובארכיונים.

חשוב להדגיש כי איתור אדם אינו זהה להוכחת זכאותו לירושה. העובדה שאותר אדם בעל שם מתאים אינה מוכיחה כשלעצמה שהוא יורש על פי דין או זוכה על פי צוואה. לאחר האיתור יש לבחון את מעמדו המשפטי ואת מלוא התמונה המשפחתית, בהתאם להוראות חוק הירושה ולמסמכים הרלוונטיים.

ההבחנה מקבלת חשיבות מיוחדת כאשר מדובר בנכס או רכוש עזוב. האפוטרופוס הכללי מציין כי רכוש עזוב עשוי לכלול נכסים, כספים, מטלטלין וזכויות שבעליהם או יורשיהם אינם ידועים, וקיימת אפשרות לפנות ליחידה לאיתור נכסים עזובים כדי לברר אם קיימת זכאות ברכוש כזה.

לכן, כאשר מדובר בעיזבון מורכב, השאלה אינה רק "איך מוצאים את היורש?", אלא גם "איך מוכיחים שהאדם שאותר הוא אכן היורש, והאם קיימים יורשים נוספים?" זהו ההבדל המרכזי בין חיפוש טכני אחר אדם לבין גנאלוגיה משפטית המהווה חלק מתהליך משפטי של בירור זכויות בעיזבון.

מה קורה כאשר לא מצליחים לאתר יורש?

אי-איתורו של יורש אינו אומר בהכרח שניתן להתעלם ממנו. להפך. כאשר קיימת אפשרות שאדם מסוים הוא יורש, יש לבחון מה נעשה כדי לאתרו ומה ניתן להוכיח ביחס למאמצי האיתור. הדבר חשוב במיוחד משום שהמבקש צו ירושה נדרש לפרט את היורשים ולהצהיר על זהותם. כאשר המידע אינו מלא, יש משמעות לאופן שבו הוצג הדבר בבקשה ולתשתית העובדתית שעליה היא נשענת.

בנסיבות המתאימות עשויות להתעורר שאלות נוספות: האם ניתן להמשיך בהליך למרות שהיורש אינו ידוע? האם נדרש גורם שייצג או יגן על עניינו? האם יש צורך במינוי מנהל עיזבון? ומה ייעשה בנכס או בכספים המגיעים לאותו יורש?

אין תשובה אחת המתאימה לכל המקרים. היא תלויה בזהות היורש, במידת הוודאות לגבי זכאותו, במידע הקיים ובמבנה העיזבון.

לכן, כאשר יורש אינו מאותר, אין לראות בכך רק בעיה טכנית של כתובת חסרה. מדובר בשאלה משפטית הנוגעת להרכב העיזבון ולזכויותיהם של כל בעלי העניין.

מי אחראי לבצע חיפוש יורשים ומהי חובת השקידה הסבירה?

חובת איתור היורשים והפעלת "שקידה סבירה" מוטלת בראש ובראשונה על מבקש ההליך, בין אם מדובר ביורש, מנהל עיזבון או צד המבקש לבצע פעולה משפטית בנכס. הדין אינו מסתפק בפעולה טכנית, אלא דורש מאמץ ממשי לאיתור כל מי שעשוי להיות בעל זכות בנכס.

תקנה 14 לתקנות הירושה, התשנ"ח–1998 קובעת כי על המגיש בקשה למתן צו ירושה, לפרט בבקשתו את יורשי המנוח, ואם מת מי מהם – את יורשיו. על המבקש להצהיר כי אלה הם היורשים היחידים וכי אין זולתם. על כן, במידה ולא ידוע למבקש אם היורשים הינם היורשים היחידים, או אם יורש פלוני או אלמוני מצוי בחיים, עליו להצהיר על כך בבקשתו. הוכחה זו אינה דורשת בהכרח ראיות פוזיטיביות לאי-קיומם של יורשים אחרים, אלא עמידה במבחן של "שקידה סבירה" לאיתורם. מבחן זה מאזן בין הצורך להקפיד על חלוקה מדויקת של העיזבון לבין הקושי להוכיח אי-קיום של אדם.

כיצד מוכיחים שבוצע חיפוש יורשים סביר?

הוכחת ביצוע חיפוש יורשים תקין מחייבת הצגת תיעוד מפורט של הפעולות שננקטו. בתי המשפט והרשויות בוחנים האם בוצעה בחינה ממשית של מקורות מידע רלוונטיים והאם נעשה ניסיון אמיתי לאתר את כלל בעלי הזכויות האפשריים.

בין הפעולות המקובלות ניתן למנות בדיקה במרשם האוכלוסין, פנייה לבני משפחה מוכרים, חיפוש במאגרי מידע ציבוריים, בדיקות ברשויות מקומיות, פרסום הודעות בעיתונות במקרים מתאימים, וכן בדיקות נוספות בהתאם לנסיבות העניין. במקרים מורכבים יותר ייתכן צורך בביצוע חיפוש גם מחוץ לישראל.

התיעוד צריך לכלול אסמכתאות לפניות, תוצאות חיפוש, תצהירים וראיות לכך שלא אותרו יורשים נוספים למרות פעולות סבירות. ככל שהנכס או המקרה מורכבים יותר, כך עולה רף הדרישה להיקף החיפוש ולרמת ההוכחה.

פסיקת בית המשפט

בית המשפט דן לראשונה בסוגיית הנטל הראייתי הנדרש לשם ביסוס מערך היורשים על פי דין, ב-ע"א 500/78 עזבון המנוחה גולדה זימן ז"ל נ' היועץ המשפטי לממשלה. בפסק דין זה, קבע ביהמ"ש כי התובע זכות בירושה אינו יוצא ידי חובתו על ידי הוכחת קירבתו המשפחתית למוריש. עליו גם להביא ראיות פוזיטיביות, שאין יורשים אחרים זולתו, או מהו החלק בירושה המגיע לו. כפי שקבע בית המשפט –

"… מי שתובע זכות בירושה אינו יוצא יד חובתו על-ידי הוכחת קרבתו המשפחתית למוריש, אלא עליו להביא גם ראיות, שאין יורשים אחרים זולתו, או מהו החלק בירושה המגיע לו. דרישה זו מבוססת על העיקרון, שהתובע זכות בעיזבון חובת הראיה עליו וההוכחות שלו אינן שלמות, אם איננו מראה כשהוא תובע את כל העיזבון לעצמו שאין יורשים על-פי הדין הקודמים לו או הזכאים לרשת יחד אתו".

בפרשה אחרת (ע"א 646/81 מקלין נ' בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה), ציין השופט לוין כי הראיות שמביא היורש צריכות להיות כאלו שניתן להראות שלא קיימים יורשים אחרים. במילים אחרות: על היורש מוטלת חובת ההוכחה, להוכיח בראיות פוזיטיביות, ברורות, כי הוא היורש היחיד. אלא שהלכה זו השתנתה ופותחה, כעשרים שנים אח"כ, ב-ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי מנהל עזבון המנוח זאב בן צבי ברגמן נ' יוסף פרידמן ואח'.

מבחן ה"שקידה הסבירה"

בפסק הדין בעניין ברגמן, קבע ביהמ"ש העליון את נטל ההוכחה המוטל על יורש הטוען כי אין עוד יורשים מלבדו, הזכאים ליהנות מהעיזבון. בפסק הדין, קבע כב' הנשיא ברק, כי טיב הנטל הראייתי המוטל על הטוען לזכאותו לירושה, צריכה להתחשב בתכליות שבאים דיני הירושה להשיג. הנטל הראייתי בו צריכים לעמוד היורשים הקיימים, צריך לבצע איזון נאות ומורכב בין התכליות העומדות על הפרק.

אם היורש יכול להוכיח בראיות פוזיטיביות, ברמת הראיות הנדרשת במשפט האזרחי, כי אין קרובי משפחה אחרים הזכאים לירושה, הרי שהוא יוצא ידי חובתו. הבעיה היא כי במקרים רבים לא ניתן לעשות זאת, לאור הקושי והמורכבות הרבה להוכיח כי אדם פלוני – אינו קיים. במקרים מעין אלה, רשאי בית המשפט לקבל או לדחות את הבקשה לצו ירושה, בהתאם לנסיבות. בעניין זה, מוטלת על המבקש חובת "השקידה הסבירה". משמע, על המבקש להוכיח כי הוא "שקד באופן סביר" לשם איתור יורשים פוטנציאליים.

בשורה התחתונה: מבחן ה"שקידה הסבירה" אינו דורש ממצא פוזיטיבי. אפשר להסתפק בממצאים ובראיות ברמה פחותה יותר, ובמאמצי המבקש, בכדי לעמוד בהוראות חוק הירושה. במילים אחרות, בית המשפט רשאי לקבל כראיה מספקת, מאמצים סבירים שעשה המבקש, לאיתור יורשים פוטנציאליים, על מנת שבקשתו תתקבל.

איך נקבעת "שקידה סבירה"?

סבירות השקידה לאיתור יורשים פוטנציאליים אינה אחידה ומשתנה בהתאם לנסיבות כל מקרה. היא מושפעת ממפת היורשים הקיימת, מקורות האיתור האפשריים, משך הזמן ורצינות המאמץ, הזמן שחלף מאז מות המנוח, וגודל העיזבון. ככל שהעיזבון גדול יותר, נדרש היקף חיפוש משמעותי יותר. במקרים מסויימים, תספיק מודעה בעיתון או בפייסבוק. במקרים אחרים, כפי שקבע בית המשפט העליון, יש מקום לערוך חיפוש גם במדינות נוספות, שהן מדינות הגירה אליהן הגיעו נוכח השואה פליטים יהודים, פרסום מודעות בעיתונים מרכזיים (במיוחד עיתונים יהודיים), בערים הגדולות במדינות אלה, שניתן לשער שיהודים ניצולי שואה או בני משפחתם מעיינים בהם.

ומן הכלל אל הפרט:

חיפוש הולם, ראוי, ושקידה ראויה לחיפוש יורשים, צריכה להיות בעלת פוטנציאל להיות אפקטיבית. מניסיוננו, עליה לכלול את הפעולות הבאות, לכל הפחות:

• חיפוש במאגרי מידע כלליים וייעודיים, ובמקורות מידע ממשלתיים, בארץ ובחו"ל. יש לבצע (ולתעד) חיפושים בגוגל, פייסבוק, משרד הפנים, המוסד לביטוח לאומי, רשם הירושות, הוצאה לפועל, רשויות מקומיות, חברה קדישא, יד-ושם, בתי כנסת ומוסדות דתיים, רישומי קהילות, ועוד.
• בירור עם קרובי משפחה, בכתב, באשר להמצאות קרובי משפחה נוספים.
• בירור עם שכנים, חברים, קולגות ומכרים.
• פרסום באינדקסים ייעודיים באינטרנט.
• פרסום מודעות בעיתונות, לפי הצורך.

מה השלכות אי-איתור יורשים?

אי-הקפדה על דרישות ראייתיות מספקות לאיתור יורשים עלולה להוביל לתוצאות קשות, כגון הצורך לתקן צו ירושה שניתן, פגיעה ביורשים שכבר קיבלו את חלקם, ופגיעה בצדדים שלישיים שהסתמכו על הצו. במקרים בהם לא נמצאו יורשים על פי דין, המדינה יורשת את העיזבון.

מתי נדרש הליך איתור וחיפוש יורשים? תרחישים נפוצים

מה קורה אם התברר לאחר מתן צו הירושה שיש יורש נוסף?

גילויו של יורש נוסף לאחר מתן צו ירושה עשוי להצדיק בחינה של הצו שכבר ניתן. אין להניח שהצו הקיים מונע כל אפשרות לתיקון.

האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני ירושה מפעיל כיום שירות רשמי להגשת בקשה לתיקון צו ירושה. השירות מיועד, בין היתר, ליורשים המופיעים בצו או למי שנפגעו ממתן הצו, ונדרשים במסגרתו מסמכים ותצהיר התומך בבקשה.

עם זאת, כאשר כבר בוצעו פעולות בנכסי העיזבון, השאלה אינה מסתיימת בתיקון הצו. ייתכן שיהיה צורך לבחון גם פעולות שנעשו מכוח הצו ואת השלכותיהן על היורש שהתגלה.

לכן, גילוי מאוחר של יורש הוא מצב המחייב פעולה מהירה. ככל שהזמן חולף ונכסי העיזבון מועברים, נמכרים או מחולקים, עלולה המורכבות המשפטית לגדול.

עורך דין מומחה בתחום הצוואות וירושות

ירושות וצוואות, ניהול וטיפול בעיזבון, סיוע ליורשים וחיפוש יורשים פוטנציאליים, מצריכים ליווי צמוד, מקצועי ומיומן, של עורך דין צוואות וירושות מומחה. כדי לקבל החלטות מושכלות, בזמן קצר, אתם חייבים עורך דין מומחה ומנוסה. למשרד וולר ושות' ניסיון של למעלה מ-60 שנים בתחום. צרו קשר עכשיו, ונשמח לסייע לכם בכל שאלה או בעיה.