עיזבון

עיזבון הוא מונח משפטי, המתאר את כלל נכסי המנוח (רכוש, נכסים, זכויות וחובות), העוברים ליורשים, במות המנוח. הגדרת המונח “עיזבון” אינה מופיעה בחוק הירושה, תשכ”ה – 1965, אלא הוגדרה בפסיקת בית המשפט (ע”א 148/53 מ. פנץ ו”אגד” בע”מ נ’ פלדמן). העיזבון אינו ישות משפטית, אין לו זכויות או חובות. משכך, הוא אינו יכול לתבוע ואינו יכול להיתבע. קראו כאן סקירה מקיפה.

היקף העיזבון

“עיקרון הנפילה המיידית” קובע כי מייד בפטירה, נופלת הירושה בחלקם של היורשים. “צו ירושה” או “צו קיום צוואה”, הנם הצהרה מי הם יורשי המנוח, מה היקף העיזבון ומה חלקם בו. היקף העיזבון הנו שווי זכויות המנוח, בקיזוז החובות, במועד הפטירה.

בעיזבון נכללים כל נכסי המנוח: נכסי מקרקעין (דירות, חנויות, מגרשים, קרקעות ועוד), זכויות במיטלטלין (רכבים, כספים בחשבונות בנק, ניירות ערך, בעלות במניות של חברות). בעיזבון נכללים גם זכויות בלתי מוחשיות כגון זכויות יוצרים, זכות הפרטיות והזכות לשם טוב.

מאידך, בעיזבון לא נכללים שלושה סוגי נכסים: כספים שיש לשלם לאחר הפטירה, על פי חוזה הביטוח; חברות בקרן פנסיה; וחברות בקופת תגמולים. זאת, בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה. אלה ישולמו אך ורק למוטבים שקבע המנוח, בחוזה הביטוח/ הקרנות/ קופת הגמל. אולם, ניתן לקבוע בצוואה, במפורש, שהיורשים יהיו גם המוטבים שיקבלו את כספי קופות הגמל.

יש לשים לב כי לעיתים, נכללים בעיזבון זכויות השייכות לאדם אחר. לדוגמה, חשבונות בנק משותפים, דירת מגורים שהועברה בצוואה, וכדומה. אלא שהחוק קובע כי לא ניתן להוריש מה שלא שייך למוריש. לפיכך, הוראות צוואה המורישה זכויות שאינן שייכות למצווה – בטלות, או שיפורשו בהתאם לזכויות השייכות למנוח.

חלוקת עיזבון 

העיזבון מחלקים ליורשי המנוח, באחת משתי דרכים:

• אם נכתבה צוואה (“ירושה על פי צוואה”): היורשים הם האנשים, הגופים והישויות המשפטיות המופיעים בצוואה. חלוקת העיזבון מתבצעת לאחר שהוצא “צו קיום צוואה”, בהתאם לרצון המנוח בצוואתו.
• אם לא נכתבה צוואה (“ירושה על פי דין”): קרובי המנוח, על פי הקבוע בחוק. במקרה הו אין למנוח קרובים הזכאים לרשת אותו, תירש המדינה את חלקו. כדי לחלק את עיזבונו של המנוח בירושה על פי דין, יש להגיש בקשה לצו ירושה לרשם לענייני ירושה, לפי הסמכות המקומית.

הסכם חלוקת עיזבון

חוק הירושה מאפשר ליורשים לסטות מהוראות החלוקה שקבע המנוח בצוואה, או בירושה על פי דין. באמצעות הסכם זה משנים היורשים את חלוקת הנכסים, ובתנאי שמדובר אך ורק בחלוקת נכסי העיזבון. עם עריכת הסכם חלוקת עיזבון, מצד כל היורשים, מתייתרות ההוראות הרלוונטיות שנתן המנוח. במילים אחרות, ליורשים קיים שיקול דעת ביחס לאופן שבו תהא חלוקת העיזבון.

מנהל עיזבון 

ככלל, היורשים הם אלה המחלקים את העיזבון. ברוב המכריע של המקרים, כלל לא צריך מנהל עיזבון. עם זאת, קיימות מספר מקרים בהם נחוץ וכדאי למנות מנהל עיזבון, על מנת לפשט את הדברים ולסייע ליורשים:

• איתור יורשים
• אם המנוח השאיר אחריו רכוש רב, ויש צורך לאתר ולסווג את כל הרכוש, בישראל או בחו”ל. בנוסף, במקרה שהמנוח היה בעל שליטה, החזיק במניות של חברות ועסקים, ויש לכנס את כל נכסי העיזבון על מנת להבין את היקף העיזבון.
• יחסים לא תקינים בין היורשים, סכסוכי ירושה, וכו’.
•  צורך בהמשכיות עסקית, ניהול נכסים, גביית דמי שכירות משוכרים המחזיקים בנכסי העיזבון, ועוד.
• ריבוי נושים לעיזבון

קראו כאן עוד על תפקידו של מנהל עיזבון.

מועד העברת העזבון – בהתאם להוראת המנוח

חוק הירושה מתיר לאדם להורות על תנאי בצוואה, לפיו יעבור העזבון ליורשיו, במועד אחר שיקבע. לדוגמה, המוריש רשאי להעביר את העיזבון בהגיע היורש לגיל מסוים, הוראות בדבר יורש על תנאי, יורש אחר יורש, ועוד.

חובות העיזבון

חישוב היקף העיזבון הוא לפי שווי זכויות המנוח, בקיזוז החובות, בשעת הפטירה. לעיתים, היקף חובות העיזבון, גבוה משווי הזכויות. המצב בו שווי החובות שהשאיר אחריו המנוח עולה על שווי הנכסים שבעיזבון, מכונה “ירושה שלילית“. כך, ייתכן ויימצאו חובות של המנוח בגין הלוואות, מינוס בחשבון הבנק, כרטיסי אשראי, חוב משכנתה (במקרה בו אין ביטוח חיים), חוב בגין משכנתא הפוכה, אגרות והיטלים, ארנונה, קנסות, חובות לביטוח הלאומי, חובות להוצאה לפועל, ועוד.

ירושה שלילית

חוק הירושה קובע, בין היתר, מספר עקרונות במקרה של “ירושה שלילית”:

• יורש אינו חייב לשלם יותר מחלקו בעיזבון.
• סדרי קדימה ועדיפות בחלוקת העיזבון, לפי הסדר הבא: הוצאות הלוויה, הקבורה והקמת מצבה למנוח; הוצאות צו הירושה או צו קיום צוואה, וההוצאות הנדרשות לניהול העיזבון; חובות לאנשים וגופים שונים, להם היה חב המנוח בחייב. רק לאחר מכן, חלוקה היתרה ליורשים או לנהנים, על פי הוראות הצוואה.

אחריות היורשים לחובות העיזבון

האחריות לחובות העיזבון הנה של כל היורשים, באופן יחסי לחלקם בעיזבון – אלא אם קבע המוריש אחרת. אם החובות עולים על שווי העיזבון, הנושים יקבלו רק חלק מהחוב. במקרה רגיל, כאשר אין חשש לתרמית מצד היורשים, היורשים לא יחויבו להוציא מכיסם כספים לתשלום חובות העיזבון. המוריש רשאי להורות בצוואה, מי מבין היורשים יהיו חייבים בסילוק חובות העיזבון, ובאיזה חלק מהחובות. בנוסף, המוריש רשאי להורות על חלק מהיורשים כמי שמשוחררים מחובות העיזבון. הוא רשאי גם להורות כי יורש מסוים יהיה בעל זכות קדימה בחלוקה.

ריקון עיזבון

לעיתים, מסתבר שהעיזבון רוקן מתכולתו עוד בחיי המנוח. המקרים הנפוצים ביותר הם חוסר כשירות נפשית של המנוח, תלות משמעותית באחד מבני המשפחה או בבן/ת הזוג החדשים, תלות במטפלת הסיעודית, ועוד. במקרים אלה, המנוח “משוכנע” למסור את רכושו, או את האפשרות להשתלט על רכושו, מרצונו. לדוגמה:

• הכנסת שותף נוסף לחשבון הבנק.
• חתימה על חוזים או הסכמים, רישום חוזים על שם האדם המשפיע.
• מתן מתנות (לעיתים עם התניה שההסכם ייכנס לתוקף רק לאחר הפטירה).
• מעורבות והשפעה בלתי הוגנת, בכתיבת הצוואה.

לעיתים קרובות, מהלכים והשפעות אלה, מלוות ביצירת סכסוכים משפחתיים, ניתוק של האדם מסביבתו, ועוד. עם הפטירה, מגלים להפתעתם היורשים הטבעיים, כי המנוח הדיר אותם מהירושה, או שהעיזבון – רוקן, למעשה. לכן, תביעות רבות עוסקות בניסיונות “להחיות” או “לשחזר”, עסקאות ופעולות שערך המנוח בחייו. מטרת תביעות אלה היא ביטול פעולות שערך המנוח בחייו, אשר הקטינו או רוקנו את העיזבון.

תביעה נגד עיזבון

העיזבון אינו ישות משפטית ולכן הוא איננו בעל דין. הגשת תביעה כנגד עיזבון שקולה לתביעה משפטית כנגד ארון או כסא. כפי שקבע ביהמ”ש העליון, ב-רע”א 6590/10 עיזבון המנוח פואד אשתייה ז”ל ואח’ נ’ מדינת ישראל:

“פעמים רבות, וכך אף אירע בענייננו, מוגשות לבתי המשפט תביעות בהן מצוין כי התובע הוא עיזבונו של אדם שהלך לעולמו. במקרים אחרים מוגשת תביעה נגד עיזבון. תביעות כאלה הינן פגומות. זאת, משום שעיזבון אינו אישיות משפטית, ומשכך אינו יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו. יצוין, כי ההתייחסות אל עיזבון כאל בעל דין היא טעות שכיחה, החוזרת על עצמה. בתי המשפט משלימים במקרים רבים עם טעות זו, בלא להעלותה מיוזמתם…. אין לעיזבון אישיות משפטית משל עצמו, ולא ניתן לעשות שימוש בו, כבעל דין, לצורך הגשת תביעה … כפי שלא ניתן להגיש לבית המשפט תביעה בשם כלי רכב, ארון או מיטה, או בשם כל הנכסים הללו ביחד, כך לא ניתן לתבוע בשם עיזבון. במילים אחרות, […]מותו של אדם אינו מוליד כל גוף משפטי או מעין- משפטי…”.

תביעה נגד עיזבון תוגש על ידי נושי המנוח או ע”י יורשיו, כנגד נציג/מנהל העיזבון. מטרת התביעה היא עצירת החלוקה ליורשים, ומניעת פעולות שתכליתן ניסיון להברחת נכסים וקיפוח נושים. התביעה משפיעה על כל היורשים, שכן יש בה לשנות את היקף הנכסים, את היקף הזכויות ואת היחסים הפנימיים בין היורשים. התביעה צריכה להיות מוגשת ע”י כל היורשים ביחד, או בהסכמתם. ברם, אם העניין “אינו סובל דיחוי”, עפ”י סעיף 122(ג) לחוק הירושה, כל אחד מהיורשים רשאי לפעול בעצמו.