חיפוש יורשים

מייד עם פטירתו של אדם, נופל העיזבון לידי יורשיו. במקרה בו המנוח הלך לעולמו בלא שהותיר אחריו צוואה, יחולק העיזבון על פי הוראות חוק הירושה, התשכ”ה–1965 (ירושה על פי דין). כדי לקבוע במדויק את אופן חלוקת העיזבון, צריך לעמוד על מערך קרובי המשפחה של המנוח, וגם על סדר פטירתם של קרוביו. בירור זה יאפשר לקבוע מי מקרובי משפחה יוכלו לזכות בעיזבון בעדיפות על אחרים, ומה יהיה שיעור חלקם בעיזבון. אולם מה היקף הבדיקה, החקירה והמאמצים, שעל היורש (או על האפוטרופוס הכללי) להשקיע, על מנת לאתר יורשים נוספים? סקירה קצרה בנושא חיפוש יורשים.

הנטל לאיתור יורשים וסטנדרט הוכחה של “שקידה סבירה”

הנטל לאיתור יורשים מוטל על מי שתובע זכות בירושה. עליו להוכיח לא רק את קרבתו המשפחתית למוריש, אלא גם להביא ראיות לכך שאין יורשים אחרים זולתו, או מהו חלקו בירושה. תקנה 14 לתקנות הירושה, התשנ”ח–1998 קובעת כי על המגיש בקשה למתן צו ירושה, לפרט בבקשתו את יורשי המנוח, ואם מת מי מהם – את יורשיו. על המבקש להצהיר כי אלה הם היורשים היחידים וכי אין זולתם. על כן, במידה ולא ידוע למבקש אם היורשים הינם היורשים היחידים, או אם יורש פלוני או אלמוני מצוי בחיים, עליו להצהיר על כך בבקשתו. הוכחה זו אינה דורשת בהכרח ראיות פוזיטיביות לאי-קיומם של יורשים אחרים, אלא עמידה במבחן של “שקידה סבירה” לאיתורם. מבחן זה מאזן בין הצורך להקפיד על חלוקה מדויקת של העיזבון לבין הקושי להוכיח אי-קיום של אדם.

פסיקת בית המשפט

בית המשפט דן לראשונה בסוגיית הנטל הראייתי הנדרש לשם ביסוס מערך היורשים על פי דין, ב-ע”א 500/78 עזבון המנוחה גולדה זימן ז”ל נ’ היועץ המשפטי לממשלה. בפסק דין זה, קבע ביהמ”ש כי התובע זכות בירושה אינו יוצא ידי חובתו על ידי הוכחת קירבתו המשפחתית למוריש. עליו גם להביא ראיות פוזיטיביות, שאין יורשים אחרים זולתו, או מהו החלק בירושה המגיע לו. כפי שנקבע –

“… מי שתובע זכות בירושה אינו יוצא יד חובתו על-ידי הוכחת קרבתו המשפחתית למוריש, אלא עליו להביא גם ראיות, שאין יורשים אחרים זולתו, או מהו החלק בירושה המגיע לו. דרישה זו מבוססת על העיקרון, שהתובע זכות בעיזבון חובת הראיה עליו וההוכחות שלו אינן שלמות, אם איננו מראה כשהוא תובע את כל העיזבון לעצמו שאין יורשים על-פי הדין הקודמים לו או הזכאים לרשת יחד אתו”.

בפרשה אחרת (ע”א 646/81 מקלין נ’ בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה), ציין השופט לוין כי הראיות שמביא היורש צריכות להיות כאלו שניתן להראות שלא קיימים יורשים אחרים. במילים אחרות: על היורש מוטלת חובת ההוכחה, להוכיח בראיות פוזיטיביות, ברורות, כי הוא היורש היחיד. אלא שהלכה זו השתנתה ופותחה, כעשרים שנים אח”כ, ב-ע”א 9694/01 האפוטרופוס הכללי מנהל עזבון המנוח זאב בן צבי ברגמן נ’ יוסף פרידמן ואח’.

מבחן ה”שקידה הסבירה”

בפסק הדין בעניין ברגמן, קבע ביהמ”ש העליון את נטל ההוכחה המוטל על יורש הטוען כי אין עוד יורשים מלבדו, הזכאים ליהנות מהעיזבון. בפסק הדין, קבע כב’ הנשיא ברק, כי טיב הנטל הראייתי המוטל על הטוען לזכאותו לירושה, צריכה להתחשב בתכליות שבאים דיני הירושה להשיג. הנטל הראייתי בו צריכים לעמוד היורשים הקיימים, צריך לבצע איזון נאות ומורכב בין התכליות העומדות על הפרק.

אם היורש יכול להוכיח בראיות פוזיטיביות, ברמת הראיות הנדרשת במשפט האזרחי, כי אין קרובי משפחה אחרים הזכאים לירושה, הרי שהוא יוצא ידי חובתו. הבעיה היא כי במקרים רבים לא ניתן לעשות זאת, לאור הקושי והמורכבות הרבה להוכיח כי אדם פלוני – אינו קיים. במקרים מעין אלה, רשאי בית המשפט לקבל או לדחות את הבקשה לצו ירושה, בהתאם לנסיבות. בעניין זה, מוטלת על המבקש חובת “השקידה הסבירה”. משמע, על המבקש להוכיח כי הוא “שקד באופן סביר” לשם איתור יורשים פוטנציאליים.

בניגוד להלכה הקודמת (עניין זימן), מבחן ה”שקידה הסבירה” אינו דורש ממצא פוזיטיבי. אפשר להסתפק בממצאים ובראיות ברמה פחותה יותר, ובמאמצי המבקש, בכדי לעמוד בהוראות חוק הירושה. במילים אחרות, בית המשפט רשאי לקבל כראיה מספקת, מאמצים סבירים שעשה המבקש, לאיתור יורשים פוטנציאליים, על מנת שבקשתו תתקבל.

ומהי אותה “שקידה סבירה”? סבירות השקידה לאיתור יורשים פוטנציאליים אינה אחידה ומשתנה בהתאם לנסיבות כל מקרה. היא מושפעת ממפת היורשים הקיימת, מקורות האיתור האפשריים, משך הזמן ורצינות המאמץ, הזמן שחלף מאז מות המנוח, וגודל העיזבון. ככל שהעיזבון גדול יותר, נדרש היקף חיפוש משמעותי יותר. במקרים מסויימים, תספיק מודעה בעיתון או בפייסבוק. במקרים אחרים, כפי שקבע בית המשפט העליון, יש מקום לערוך חיפוש גם במדינות נוספות, שהן מדינות הגירה אליהן הגיעו נוכח השואה פליטים יהודים, פרסום מודעות בעיתונים מרכזיים (במיוחד עיתונים יהודיים), בערים הגדולות במדינות אלה, שניתן לשער שיהודים ניצולי שואה או בני משפחתם מעיינים בהם.

ומן הכלל אל הפרט:

חיפוש הולם, ראוי, ושקידה ראויה לחיפוש יורשים, צריכה להיות בעלת פוטנציאל להיות אפקטיבית. מניסיוננו, עליה לכלול את הפעולות הבאות, לכל הפחות:

• חיפוש במאגרי מידע כלליים וייעודיים, ובמקורות מידע ממשלתיים, בארץ ובחו”ל. יש לבצע (ולתעד) חיפושים בגוגל, פייסבוק, משרד הפנים, המוסד לביטוח לאומי, רשם הירושות, הוצאה לפועל, רשויות מקומיות, חברה קדישא, יד-ושם, בתי כנסת ומוסדות דתיים, רישומי קהילות, ועוד.
• בירור עם קרובי משפחה, בכתב, באשר להמצאות קרובי משפחה נוספים.
• בירור עם שכנים, חברים, קולגות ומכרים.
• פרסום באינדקסים ייעודיים באינטרנט.
• פרסום מודעות בעיתונות, לפי הצורך.

השלכות אי-איתור יורשים

אי-הקפדה על דרישות ראייתיות מספקות לאיתור יורשים עלולה להוביל לתוצאות קשות, כגון הצורך לתקן צו ירושה שניתן, פגיעה ביורשים שכבר קיבלו את חלקם, ופגיעה בצדדים שלישיים שהסתמכו על הצו. במקרים בהם לא נמצאו יורשים על פי דין, המדינה יורשת את העיזבון.

עורך דין מומחה בתחום הצוואות וירושות

ירושות וצוואות, ניהול וטיפול בעיזבון, סיוע ליורשים וחיפוש יורשים פוטנציאליים, מצריכים ליווי צמוד, מקצועי ומיומן, של עורך דין צוואות וירושות מומחה. כדי לקבל החלטות מושכלות, בזמן קצר, אתם חייבים עורך דין מומחה ומנוסה. למשרד וולר ושות’ ניסיון של למעלה מ-40 שנים בתחום. צרו קשר עכשיו, ונשמח לסייע לכם בכל שאלה או בעיה.