חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות
החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע”ב-2012, קבע הסדרים לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני, בסוללות ובמצברים. בין היתר, באמצעות הטלת אחריות מורחבת על יצרנים ויבואנים למחזר פסולת ציוד וסוללות. מטרת החוק, שנכנס לתוקף בחודש 3/2014, היא לעודד שימוש חוזר בציוד אלקטרוני, לצמצם את כמות הפסולת האלקטרונית ולמנוע את הטמנתה, ולהקטין את ההשפעות השליליות על הסביבה. סקירה תמציתית של החוק, החובות המוטלים על הגופים השונים, ועוד.
הרקע לחוק
הגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים וברמת הצריכה תובעים מחיר סביבתי כבד, הנובע מניצול היתר של משאבי הטבע, מפליטת גזי חממה ומהצטברות פסולת של מוצרי הצריכה. כתוצאה מכך, עולה השימוש של צרכנים במוצרים חשמליים ואלקטרוניים, וכן עולה תדירות החלפתם במוצרים בטכנולוגיה מתקדמת יותר. הדבר מביא לכך שנוצרת כמות גדֵלה והולכת של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני, ולפי ההערכה – כ-180 אלף טון, פסולת אלקטרונית מהמגזר הביתי והעסקי גם יחד, בשנת 2023. פסולת הציוד החשמלי מורכבת מסוגי מכשירים ומרכיבים רבים (כ50% מברזל ופלדה, כ–20% מפלסטיק, לרבות מעכבי בעירה, כ–10% נוספים מתכות אחרות, ועוד כ–3% של מעגלים מודפסים). כאשר פסולת זו מוטמנת באתרי פסולת רגילים או מושלכת באופן לא מבוקר, החומרים המסוכנים עלולים לחלחל לקרקע ולמי התהום, ולגרום לזיהום סביבתי חמור ולסיכונים בריאותיים.
לאור המודעות הגוברת לבעיה זו, מדינות רבות בעולם החלו לחוקק חוקים ותקנות להסדרת הטיפול בפסולת אלקטרונית. באיחוד האירופי, למשל, נכנסה לתוקף בשנת 2003 הדירקטיבה WEEE (Waste Electrical and Electronic Equipment), שקבעה יעדים לאיסוף ומיחזור של פסולת אלקטרונית. בישראל, ההכרה בצורך בהסדרה חוקית של הנושא הובילה לחקיקת החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, שנכנס לתוקף ב-1 במרץ 2014. חוק זה מבוסס על עקרונות של “אחריות יצרן מורחבת” (Extended Producer Responsibility), לפיהם היצרנים והיבואנים של ציוד אלקטרוני וחשמלי נושאים באחריות לטיפול במוצרים שלהם גם לאחר תום השימוש בהם. אחריות זו נועדה ליצור תמריץ כלכלי ליצרנים לתכנן מוצרים ידידותיים יותר לסביבה, שקל יותר למחזר אותם בסוף חייהם.
מטרות החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות
- צמצום כמות הפסולת. החוק שואף לעודד שימוש חוזר בציוד חשמלי ואלקטרוני, ובכך להפחית את כמות הפסולת המיוצרת.
- מניעת הטמנה. החוק מבקש למנוע הטמנה של פסולת אלקטרונית וחשמלית באתרי פסולת רגילים, ובכך למנוע את הנזקים הסביבתיים הנגרמים מכך.
- עידוד מיחזור. החוק מעודד מיחזור והשבה של חומרים מפסולת אלקטרונית, ובכך תורם לחיסכון במשאבי טבע.
- הפחתת השימוש בחומרים מסוכנים. החוק מעודד תכנון וייצור של ציוד חשמלי ואלקטרוני תוך הפחתת השימוש בחומרים מסוכנים.
- הגברת המודעות הציבורית. החוק שואף להגביר את המודעות הציבורית לחשיבות הטיפול הנאות בפסולת אלקטרונית.
חובות יצרנים ויבואנים
לפי החוק, היצרנים והיבואנים נדרשים לדווח דיווחים חצי-שנתיים ושנתיים, על הציוד שנמכר על ידם בישראל בכל שנה. בנוסף, עליהם לממן את האיסוף של הפסולת האלקטרונית מערוצי האיסוף שנקבעו בחוק – רשויות מקומיות, משווקים ומחזיקי פסולת שאינה ביתית. את חובותיהם לעמוד ביעדי המיחזור (יצרן או יבואן של ציוד אלקטרוני – עד 50% מסך משקל הציוד האלקטרוני שמכר בשנה, ויצרן או יבואן של סוללות ומצברים – 25% עד 35% לפי סוג הסוללה או המצבר מסך משקל הסוללות או המצברים שמכר בשנה), מימון ודיווח – נדרשים היצרנים והיבואנים לקיים באמצעות התקשרות בהסכם עם “גוף יישום מוכר” ומימון כל עלויותיו.
חובות בתי עסק (משווקים)
על פי החוק, בתי עסק חייבים להתקשר עם תאגיד מחזור מורשה, לפינוי פסולת ציוד חשמלי אלקטרוני וסוללות שנאספת אצלם. בנוסף, בתי עסק המוכרים מוצרים אלקטרוניים חייבים לאפשר ולפרסם שירות החזרת מוצרים אלקטרוניים, בלא תשלום, בעת רכישת מוצרים חדשים מאותו הסוג. בנוסף, ניתן לפנות מוצרים חשמליים ואלקטרוניים מהלקוחות, בעת אספקת מוצרים חדשים דומים (אף אם הם אינם מאותו מותג וגם אם לא נקנו מאותו בית עסק). בתי עסק המוכרים סוללות ומצברים יחויבו להתקין מכלים ייעודיים לסוללות ולמצברים משומשים וליצור נקודות החזרה זמינות לציבור.
אתגרים ביישום החוק מצד בתי העסק
יישום החוק כרוך בעלויות משמעותיות עבור בתי עסק: תשלומים לגופי יישום מוכרים, הקמת מערכי איסוף, ושינויים בתהליכי הייצור והאריזה, אתגרים בדיווח, בלוגיסטיקה וכיוצ”ב.
חובות רשויות מקומיות
על הרשויות המקומיות להתקשר עם תאגיד בעל רישיון מהמשרד להגנת הסביבה (“תאגיד מחזור מורשה”). בנוסף, החוק הטיל על הרשויות המקומיות להקים ולתפעל מרכזי איסוף לפסולת אלקטרונית בתחומן (במימון גופי היישום המוכרים), לפנות פסולת אלקטרונית שהושלכה במרחב הציבורי והעברתה למרכזי האיסוף, לקיים פעילויות הסברה בקרב תושביהן לעידוד מיחזור פסולת אלקטרונית, לדווח על כמויות הפסולת האלקטרונית שאספה בתחומה, ולאכוף את ההסדרים בחוק.
אתגרים ביישום החוק מצד הרשויות המקומיות
יישום החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות מציב בפני הרשויות המקומיות מספר אתגרים משמעותיים. ראשית, אתגר המודעות: למרות מאמצי ההסברה, רבים מהתושבים עדיין אינם מודעים לחשיבות של מיחזור פסולת אלקטרונית או לאפשרויות העומדות בפניהם לעשות זאת. שנית, הנגישות המוגבלת של מרכזי המיחזור לכלל התושבים, במיוחד לאוכלוסיות מבוגרות או מוגבלות. שלישית, עלויות התפעול והתחזוקה: למרות שהמימון להקמת מרכזי האיסוף מגיע מגופי היישום המוכרים, הרשויות עדיין נושאות בעלויות תפעול ותחזוקה שוטפות. ורביעית, הדרישות לדיווח מפורט על כמויות הפסולת שנאספו מהוות אתגר לוגיסטי ומנהלי עבור רשויות רבות.
חובות מחזיקים בפסולת אלקטרונית שאינה ביתית
החוק קבע גורם נוסף, שבאחריותו טיפול בפסולת אלקטרונית וסוללות שאינה מהמגזר הביתי – המגזר העסקי. החוק הגדיר כל עסק וארגון, מעל נפח פעילות מסוים, כמחזיק “פסולת שאינה ביתית”. על גופים, עסקים וארגונים אלו, להתקשר בחוזה התקשרות עם “גוף מוכר” לפינוי פסולת הציוד והסוללות שברשותו. על פי הבהרה של המשרד להגנת הסביבה, ההעברה לא תהיה כרוכה בתשלום או בדרישת תמורה אחרת, מעבר למימון הפינוי של הפסולת כפי שנקבע בחוזה ההתקשרות בין הצדדים. בשנת 2018 פרסם המשרד להגנת הסביבה הנחיות לאיסור מכירת פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני סוללות ומצברים, אחרי שהתגלו מקרים שבהם פסולת ציוד וסוללות נמכרה לכאורה שלא על פי החוק.
“גוף יישום מוכר”
על מנת לאפשר ליצרנים, למשווקים ולבתי העסק לעמוד בדרישות החוק, מטיל החוק חובה להתקשר עם “גוף יישום מוכר”. גוף זה יהיה אחראי לבצע את כלל הפעולות הנדרשות לשם קיום חובותיהם של יצרנים ויבואנים לפי החוק לטיפול בפסולת אלקטרונית. המשרד להגנת הסביבה, האמון על יישום החוק, פרסם מספר תנאים עקרוניים להכרה בגופי יישום מוכרים. בין היתר, משימות גוף יישום מוכר הנן כדלקמן:
- ביצוע כל הפעולות הנדרשות לקיום חובות היצרנים והיבואנים לביצוע מחזור מוכר כאמור לעיל.
- פינוי ומימון עלויות הפרדה ואיסוף סבירות של פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי של כל אחראי לפינוי פסולת שהתקשר עמם.
- פינוי פסולת ציוד וסוללות שאינה מהמגזר הביתי מכל מחזיק בפסולת שהתקשר עמם.
- פינוי פסולת ציוד וסוללות מכל משווק שהתקשר עמם ומימון עלויות אחסון, איסוף מקונים ופינוי פסולת ציוד וסוללות של משווקים הנובעות מחובות משווקים לפי החוק.
- ביצוע מיון, שימוש חוזר, הכנה לשימוש חוזר או טיפול בכל פסולת הציוד והסוללות הנמצאת בחזקתם או בשליטתם, באופן המונע פגיעה בסביבה ובהתאם להוראות החוק וכל דין.
- קיום פעולות הסברה לציבור הרחב לשם יישום הוראות החוק בנושאים המפורטים בחוק.
התנאים להכרה בגוף יישום מוכר כוללים בין השאר מגבלות כהונה, מגבלות החזקה, מגבלות פעילות, מתן שירותים בהיקף מספיק ועוד. נכון להיום, פועלים בישראל שני גופי יישום מוכרים, בלבד: מ.א.י. תאגיד מיחזור אלקטרוניקה לישראל בע”מ, ו-אקומיוניטי תאגיד חברתי למחזור פסולת אלקטרונית בע”מ. תקופת ההכרה בגופים אלו תסתיים ביום 12/1/2024, בתום חמש שנים ממתן ההכרה.
(אי) אכיפת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות
המשרד להגנת הסביבה מוסמך להפעיל הליכי אכיפה מנהלית ופלילית כנגד כל בעלי החובות בחוק שאינם עומדים בדרישותיו ואינם ממלאים חובותיהם כראוי.
אכיפה חלקית כנגד גופים עסקיים
בעוד שהיצרנים והמשווקים מבצעים את חלקם, ואיסוף הפסולת האלקטרונית למיחזור מהמגזר הביתי, נופל בעיקר על כתפי תאגידי המיחזור עצמם – על המגזר העסקי חלה חובה חוקית להעביר את הפסולת האלקטרונית כולה למיחזור, ביוזמת החברות העסקיות. אלא שפסולת ציוד וסוללות אשר מתוכננת לעבור טיפול או הכנה לשימוש חוזר כהגדרתם בחוק, לא תימכר על ידי המחזיק בה. עליה לעבור לגופי היישום המוכרים בהתאם למנגנון בחוק. העברה לא תהיה כרוכה בתשלום או בדרישת תמורה אחרת, מעבר למימון הפינוי של הפסולת.
אכיפה כנגד אתרי מיון
פסולת אלקטרונית היא פסולת מזהמת ביותר, כאשר היא מושלכת בשטח פתוח וכשאינה מטופלת באופן מותאם. החומרים הרעילים שבציוד דולפים לקרקע ולמקורות המים, מייצרים זיהום קרקעות, זיהום אוויר ויוצרים מפגעים סביבתיים ובריאותיים. הטיפול המוסדר בפסולת אלקטרונית כולל איסוף נפרד, פירוק המוצרים למרכיבים תוך הסרת המזהמים באופן מוסדר וטיפול נפרד בכל אחד מהמרכיבים באמצעות מתקנים מוסדרים בעלי תשתית וטכנולוגיה המתאימה לפעילות זו. בחודש 3/2023 הבהיר המשרד להגנת הסביבה, לאתרים הרלוונטיים, את האיסור על קליטת פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני בתחנות מעבר ומיון ובמתקני טיפול אשר אין בהם תשתיות בסיסיות המפורטות בחוק, לצורך מניעה של מפגעים סביבתיים ובריאותיים. עם זאת, נראה כי המשרד פועל באופן חלקי, כנגד אתרי מיון וטיפול הנעדרים תשתית וטכנולוגיה מתאימה.
תזכיר חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות (הוראת שעה – חרבות ברזל)(הארכת תוקף הכרה ודחיית מועדים), התשפ”ד-2023
המשרד להגנת הסביבה פרסם ביום 14/12/2023, תזכיר חוק להארכת תוקף להכרה בגופים המוכרים. זאת, בשל חוסר הוודאות המאפיין את התקופה הנוכחית, שיאפשרו עריכת שינויים בפעילות גופי היישום למול היצרנים והיבואנים, הרשויות המקומיות, המשווקים ובתי עסק, וכן הציבור בכללותו. על מנת לאפשר את יישום החוק ולשמור על יציבות הטיפול במצב הנוכחי, מוצע להאריך בכחצי שנה את תקופות ההכרה של גופי היישום הקיימים, ולאפשר דחיית ההחלטה בבקשת ההכרה החדשה לאותו פרק זמן.
עדכון: ביטול גוף האיסוף בחצי מהרשויות המקומיות
המשרד להגנת הסביבה ביטל בחודש יוני 2024, את ההכרה בגוף שאוסף פסולת אלקטרונית (תאגיד אקומיוניטי), בכ־50% מהרשויות המקומיות. בכך, “מגלגל” המשרד, למעשה, את האחריות לפתרונות לרשויות המקומיות עצמן, שייאלצו כעת לצאת להליך מכרזי ארוך כדי להחליף את הגוף שאסף את הפסולת עד כה, תאגיד אקומיוניטי. עד למציאת זוכה בהליכי המכרז, על הרשויות המקומיות יהיה לאסוף ולאגור את הפסולת האלקטרונית בעצמן.
למשרד עורכי דין וולר ושות’, ניסיון מקצועי של למעלה מ-40 שנה, בליווי וייצוג לקוחות, במגוון רחב של הליכים בתחומי איכות הסביבה, דיני המכרזים והרשויות המקומיות. המשרד מדורג על ידי חברת הדירוג BDI, כאחד המשרדים המובילים בישראל. לכל שאלה או בעיה, צרו קשר.
