מציע מקומי במכרז

זה עשרות שנים, נותנות הרשויות המקומיות העדפה לעסקים מקומיים, במכרזים שהן מפרסמות. אלא שמתן יתרון למציע מקומי, מציב אתגר לדיני המכרזים, ככל שהדבר נוגע לשלטון המקומי. מחד, עקרונות דיני המכרזים מחייבים שוויון בין המתמודדים במכרז (אלא אם כן קיים עיגון לכך בחוק). מן העבר השני, עיקרון היעילות הכלכלית עבור הרשות המינהלית, והשיקול הלגיטימי של הרשות המקומית לדאוג לרווחת תושביה, ולפיתוח כלכלי מקומי, מאפשרים מתן יתרון לעסק מקומי. התשובה לכך מורכבת, ואינה חד-משמעית.

בפסק הדין עת”מ 16477-06-13 עבוד נ’ מ.מ מג’אר ואח’, וב-עת”מ 1254-02-12 ערוצי מדידה ותשתיות בע”מ נ’ מועצה אזורית עמק המעיינות, קבעו בתי המשפט כי ההעדפה מותרת. אלא שזאת צריכה להיעשות לאחר שיקול דעת של הרשות המקומית, באופן נקודתי שאינו גורף, באופן מידתי (משמע, מתן ניקוד בשיעור סביר), ותוך ציון ברור ומפורש של הנושא, במסמכי המכרז. בתי המשפט קבעו כי רשות מינהלית, רשאית לתת העדפה לעסק מקומי או לתושב מקומי במכרזים. זאת, מכוח העיקרון “עניי עירך קודמים”. עם זאת, העדפה “עיוורת” של מציע מקומי, ללא שקדם לכך שיקול דעת – אסור.

יש לשים לב: תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), התשנ”ה -1995, אינן חלות על רשות מקומית. זאת, מכיוון שהתקנות חלות אך ורק על המדינה, תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופ”ח ומוסד להשכלה גבוהה. החקיקה בתחום דיני המכרזים ברשויות מקומיות, שואבת את סמכותה ממקורות אחרים.

מסקנות בנושא מתן העדפה למציע מקומי