החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע”ב-2012, קבע הסדרים לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני, בסוללות ובמצברים. בין היתר, באמצעות הטלת אחריות מורחבת על יצרנים ויבואנים למחזר פסולת ציוד וסוללות. מטרת החוק, שנכנס לתוקף בחודש 3/2014, היא לעודד שימוש חוזר בציוד אלקטרוני, לצמצם את כמות הפסולת האלקטרונית ולמנוע את הטמנתה, ולהקטין את ההשפעות השליליות על הסביבה. סקירה תמציתית של החוק, החובות המוטלים על הגופים השונים, ועוד.
הרקע לחוק
הגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים וברמת הצריכה תובעים מחיר סביבתי כבד, הנובע מניצול היתר של משאבי הטבע, מפליטת גזי חממה ומהצטברות פסולת של מוצרי הצריכה. כתוצאה מכך, עולה השימוש של צרכנים במוצרים חשמליים ואלקטרוניים, וכן עולה תדירות החלפתם במוצרים בטכנולוגיה מתקדמת יותר. הדבר מביא לכך שנוצרת כמות גדֵלה והולכת של פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני. לפי ההערכה מעודכנת של המשרד – 240,000 טונות פסולת אלקטרונית מהמגזר הביתי והעסקי גם יחד, בשנת 2023. פסולת הציוד החשמלי מורכבת מסוגי מכשירים ומרכיבים רבים (כ50% מברזל ופלדה, כ–20% מפלסטיק, לרבות מעכבי בעירה, כ–10% נוספים מתכות אחרות, ועוד כ–3% של מעגלים מודפסים). כאשר פסולת זו מוטמנת באתרי פסולת רגילים או מושלכת באופן לא מבוקר, החומרים המסוכנים עלולים לחלחל לקרקע ולמי התהום, ולגרום לזיהום סביבתי חמור ולסיכונים בריאותיים.
לאור המודעות הגוברת לבעיה זו, מדינות רבות בעולם החלו לחוקק חוקים ותקנות להסדרת הטיפול בפסולת אלקטרונית. באיחוד האירופי, למשל, נכנסה לתוקף בשנת 2003 הדירקטיבה WEEE (Waste Electrical and Electronic Equipment), אשר קבעה יעדים לאיסוף ומיחזור של פסולת אלקטרונית. בישראל, ההכרה בצורך בהסדרה חוקית של הנושא הובילה לחקיקת החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, שנכנס לתוקף ב-1 במרץ 2014. חוק זה מבוסס על עקרונות של “אחריות יצרן מורחבת” (Extended Producer Responsibility), לפיהם היצרנים והיבואנים של ציוד אלקטרוני וחשמלי נושאים באחריות לטיפול במוצרים שלהם גם לאחר תום השימוש בהם. אחריות זו נועדה ליצור תמריץ כלכלי ליצרנים לתכנן מוצרים ידידותיים יותר לסביבה, שקל יותר למחזר אותם בסוף חייהם. ראוי לציין כי המחוקק הישראלי בחר להגדיר “ציוד חשמלי ואלקטרוני”, באופן רחב מאוד.
מטרות החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות
- צמצום כמות הפסולת. החוק שואף לעודד שימוש חוזר בציוד חשמלי ואלקטרוני, ובכך להפחית את כמות הפסולת המיוצרת.
- מניעת הטמנה. החוק מבקש למנוע הטמנה של פסולת אלקטרונית וחשמלית באתרי פסולת רגילים, ובכך למנוע את הנזקים הסביבתיים הנגרמים מכך.
- עידוד מיחזור. החוק מעודד מיחזור והשבה של חומרים מפסולת אלקטרונית, ובכך תורם לחיסכון במשאבי טבע.
- הפחתת השימוש בחומרים מסוכנים. החוק מעודד תכנון וייצור של ציוד חשמלי ואלקטרוני תוך הפחתת השימוש בחומרים מסוכנים.
- הגברת המודעות הציבורית. החוק שואף להגביר את המודעות הציבורית לחשיבות הטיפול הנאות בפסולת אלקטרונית.
חובות יצרנים ויבואנים
החוק מזהה את היצרנים והיבואנים של כל ציוד חשמלי ואלקטרוני, כאחראים הישירים לזיהום שנגרם (או צפוי להיגרם) מפסולת אלקטרונית. לפיכך, מוטלת עליהם “אחריות יצרן מורחבת“ (Extended producer responsibility), דהיינו היצרן אחראי על ההשלכות הישירות ועל ההשלכות העקיפות (לרבות ההשלכות הסביבתיות הנובעות באופן עקיף מפעילות הייצור שלו), לכל אורך חיי המוצר: ייצור, הובלה, מכירה, שימוש, פסולת ועוד. הפנמת העלויות הכלכליות האמיתיות על ידי היצרן, עשוי להוות עבורו תמריץ להפחית את הפסולת של המוצר ואריזתו.
משכך, החוק לטיפול בפסולת אלקטרונית קובע כי יצרן הפסולת יהיה אחראי למימון, לאיסוף, מיון, שימוש חוזר ומיחזור הפסולת האלקטרונית. היצרנים והיבואנים נדרשים לדווח דיווחים חצי-שנתיים ושנתיים, על הציוד שנמכר על ידם בישראל בכל שנה. בנוסף, עליהם לממן את האיסוף של הפסולת האלקטרונית מערוצי האיסוף שנקבעו בחוק – רשויות מקומיות, משווקים ומחזיקי פסולת שאינה ביתית. את חובותיהם לעמוד ביעדי המיחזור (יצרן או יבואן של ציוד אלקטרוני – עד 50% מסך משקל הציוד האלקטרוני שמכר בשנה, ויצרן או יבואן של סוללות ומצברים – 25% עד 35% לפי סוג הסוללה או המצבר מסך משקל הסוללות או המצברים שמכר בשנה). לעניין המימון והדיווח – היצרנים והיבואנים נדרשים לקיים באמצעות התקשרות בהסכם עם “גוף יישום מוכר” ומימון כל עלויותיו.
חובות בתי עסק (משווקים)
החוק רואה במשווקים כאחראים לקדם את תהליכי האיסוף, ולקדם התנהגות של צריכה נבונה והפחתה במקור של פסולת אלקטרונית. על פי החוק, בתי עסק חייבים להתקשר עם תאגיד מחזור מורשה, לפינוי פסולת ציוד חשמלי אלקטרוני וסוללות שנאספת אצלם. בנוסף, בתי עסק המוכרים מוצרים אלקטרוניים חייבים לאפשר ולפרסם שירות החזרת מוצרים אלקטרוניים, בלא תשלום, בעת רכישת מוצרים חדשים מאותו הסוג. כמו כן, ניתן לפנות מוצרים חשמליים ואלקטרוניים מהלקוחות, בעת אספקת מוצרים חדשים דומים (אף אם הם אינם מאותו מותג וגם אם לא נקנו מאותו בית עסק). בתי עסק המוכרים סוללות ומצברים יחויבו להתקין מכלים ייעודיים לסוללות ולמצברים משומשים וליצור נקודות החזרה זמינות לציבור.
אתגרים ביישום החוק מצד בתי העסק
יישום החוק כרוך בעלויות משמעותיות עבור בתי עסק: תשלומים לגופי יישום מוכרים, הקמת מערכי איסוף, ושינויים בתהליכי הייצור והאריזה, אתגרים בדיווח, בלוגיסטיקה וכיוצ”ב.
החרגות מקיום החוק
סעיף 9 לחוק קיימת אפשרות לעסקים שקיבלו היתר מהמנהל לקיים את החובות הקבועות בעצמו, ולא בדרך של התקשרות עם גוף יישום מוכר. עם זאת, התנאים והדרישות הם מחמירים. בנוסף, קיימת החרגה בחוק ליצרן או יבואן מתחת למשקל ציוד של 1,000 קילוגרמים בשנה ומספר מוצרים הנמוך מהכתוב בתקנות, ייחשב היצרן\יבואן כפטור מהתקשרות עם גוף מוכר אך יחויב בדיווח שנתי מבוקר על ידי רואה חשבון למשרד להגנת הסביבה.
חובות רשויות מקומיות
החוק ראה ברשויות המקומיות כאחריות לפינוי פסולת, במסגרת “שירותי הליבה” שמעניקות הרשויות לתושבים ולעסקים. על הרשויות המקומיות הוטלה אחריות רחבה להפרדה במקור של הפסולת, הסברה, מיון והעברה של פסולת ציוד חשמלי למיחזור. על פי הוראות סעיף 26 לחוק, רשות מקומית חייבת לבצע בתחומה הפרדה ואיסוף של פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי בהתאם להוראות החוק, באופן אשר יבטיח זמינות מרכזי ומוקדי איסוף לכלל הציבור ובתדירות אשר תמנע הצטברות פסולת ציוד וסוללות. כמו כן, מוטלת על הרשות האחריות לפינוי פסולת, להקים מוקדי ומרכזי איסוף בתחומו, ולפרסם מידע לציבור על פעולותיה. על פי הוראת סעיף 27 לחוק על הרשות להתקשר עם גוף יישום מוכר בחוזה התקשרות, ולהעביר לו את פסולת הציוד והסוללות שנאספה בהתאם לחובותיה על פי החוק, כנגד מימון הפינוי של עלויות ההפרדה והאיסוף של הפסולת (כהגדרתן בחוק). בנוסף, הרשות חייבת לקיים פעילויות הסברה בקרב התושבים לעידוד מיחזור פסולת אלקטרונית, לדווח על כמויות הפסולת האלקטרונית שאספה בתחומה, ולאכוף את ההסדרים בחוק.
אתגרים ביישום החוק מצד הרשויות המקומיות
מבחינת הרשות המקומית, קיים אינטרס לקידום החוק לשם צמצום כמויות הפסולת בשטחן, הפחתת הוצאות תפעוליות וכלכליות, הפחתת משקלי הטמנה, שירות נוסף לציבור, ושיפור איכות הסביבה העירונית. מנגד, יישום החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות מציב בפני הרשויות המקומיות מספר אתגרים משמעותיים. ראשית, אתגר המודעות: למרות מאמצי ההסברה, רבים מהתושבים עדיין אינם מודעים לחשיבות של מיחזור פסולת אלקטרונית או לאפשרויות העומדות בפניהם לעשות זאת. שנית, הנגישות המוגבלת של מרכזי המיחזור לכלל התושבים, במיוחד לאוכלוסיות מבוגרות או מוגבלות. שלישית, עלויות התפעול והתחזוקה: למרות שהמימון להקמת מרכזי האיסוף מגיע מגופי היישום המוכרים, הרשויות עדיין נושאות בעלויות תפעול ותחזוקה שוטפות. ורביעית, הדרישות לדיווח מפורט על כמויות הפסולת שנאספו מהוות אתגר לוגיסטי ומנהלי עבור רשויות רבות.
חובות מחזיקים בפסולת אלקטרונית שאינה ביתית
החוק קבע גורם נוסף, שבאחריותו טיפול בפסולת אלקטרונית וסוללות שאינה מהמגזר הביתי – המגזר העסקי. החוק הגדיר כל עסק וארגון, מעל נפח פעילות מסוים, כמחזיק “פסולת שאינה ביתית”. על גופים, עסקים וארגונים אלו, להתקשר בחוזה התקשרות עם “גוף מוכר” לפינוי פסולת הציוד והסוללות שברשותו. על פי הבהרה של המשרד להגנת הסביבה, ההעברה לא תהיה כרוכה בתשלום או בדרישת תמורה אחרת, מעבר למימון הפינוי של הפסולת כפי שנקבע בחוזה ההתקשרות בין הצדדים. בשנת 2018 פרסם המשרד להגנת הסביבה הנחיות לאיסור מכירת פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני סוללות ומצברים, אחרי שהתגלו מקרים שבהם פסולת ציוד וסוללות נמכרה לכאורה שלא על פי החוק.
“גוף יישום מוכר”
על מנת לאפשר ליצרנים, למשווקים ולבתי העסק לעמוד בדרישות החוק, מטיל החוק חובה להתקשר עם “גוף יישום מוכר”. גוף זה יהיה אחראי לבצע את כלל הפעולות הנדרשות לשם קיום חובותיהם של יצרנים ויבואנים לפי החוק לטיפול בפסולת אלקטרונית. המשרד להגנת הסביבה, האמון על יישום החוק, פרסם מספר תנאים עקרוניים להכרה בגופי יישום מוכרים. בין היתר, משימות גוף יישום מוכר הנן כדלקמן:
- ביצוע כל הפעולות הנדרשות לקיום חובות היצרנים והיבואנים לביצוע מחזור מוכר כאמור לעיל.
- פינוי ומימון עלויות הפרדה ואיסוף סבירות של פסולת ציוד וסוללות מהמגזר הביתי של כל אחראי לפינוי פסולת שהתקשר עמם.
- פינוי פסולת ציוד וסוללות שאינה מהמגזר הביתי מכל מחזיק בפסולת שהתקשר עמם.
- פינוי פסולת ציוד וסוללות מכל משווק שהתקשר עמם ומימון עלויות אחסון, איסוף מקונים ופינוי פסולת ציוד וסוללות של משווקים הנובעות מחובות משווקים לפי החוק.
- ביצוע מיון, שימוש חוזר, הכנה לשימוש חוזר או טיפול בכל פסולת הציוד והסוללות הנמצאת בחזקתם או בשליטתם, באופן המונע פגיעה בסביבה ובהתאם להוראות החוק וכל דין.
- קיום פעולות הסברה לציבור הרחב לשם יישום הוראות החוק בנושאים המפורטים בחוק.
התנאים להכרה בגוף יישום מוכר כוללים בין השאר מגבלות כהונה, מגבלות החזקה, מגבלות פעילות, מתן שירותים בהיקף מספיק ועוד. אחת לחמש שנים ניתנת הכרה בגופי יישום לפי חוק פסולת אלקטרונית, ובמסגרתה המשרד להגנת הסביבה מעדכן את התנאים ליישום. החל מחודש יולי 2024, ועד לשנת 2029, הגופים עבורם אושרה הכרת המשרד להגנת הסביבה עד שנת 2029 הינם תאגיד מ.א.י ותאגיד ת.מ.י.
דגשים ל-5 השנים הבאות במיחזור פסולת אלקטרונית
בד בבד עם ההכרה בגופי יישום, פרסם המשרד להגנת הסביבה את נוהל ההכרה המעודכן לשנים 2024-2028. הנוהל כולל, בין היתר, את הדגשים הבאים:
- גופי היישום יידרשו להתקשר עם יבואנים ויצרנים של ציוד אלקטרוני שמכרו לפחות 20% ממוצרי האלקטרוניקה שנמכרים בישראל מדי שנה.
- איסוף פסולת אלקטרונית מהמגזר הביתי. עד היום יעדי האיסוף והמיחזור בחוק פסולת אלקטרונית, לא עשו הבחנה בין מקור הפסולת (מגזר ביתי או עסקי). מכאן ולהבא על גוף היישום המוכר להגדיל את האיסוף מהמגזר הביתי, כך שבשנה הראשונה של ההכרה ייאספו לפחות 23% ממשקל הפסולת האלקטרונית מהמגזר הביתי. האחוז יעלה ב-3%, בכל שנה.
- הגברת תדירות פינוי של מתחמי איסוף או מוקדי איסוף לפסולת אלקטרונית.
- הקמה והפעלה של מוקד לתיאום פינוי ברשויות המקומיות
- הסברה ברשות המקומית. השקעת תקציב שנתי מינימלי של 15 ש”ח לתושב (לפי רשות מקומית), ולא אחוז מסויים מסך ההכנסות של גוף היישום המוכר באותה שנה.
- פרסום במדיה הארצית. גופי היישום יידרשו לבצע קמפיין פרסום במדיה הארצית פעמיים בשנה לפחות, ולפרסם באופן שוטף במהלך השנה.
- איסוף סוללות אופניים וקורקינטים. גופי היישום יידרשו לספק פתרונות לאיסוף ולמיחזור סוללות ליתיום של אופניים וקורקינטים חשמליים.
(אי) אכיפת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות
אי קיום הוראות החוק על ידי המשרד להגנת הסביבה
המשרד להגנת הסביבה מוסמך להפעיל הליכי אכיפה מנהלית ופלילית כנגד כל בעלי החובות בחוק שאינם עומדים בדרישותיו. אלא שהמשרד עצמו לא יישם את הוראות החוק. כבר בשנת 2012 התחייב המשרד להקצות אגף ייעודי לטיפול בפסולת אלקטרונית וציוד חשמלי שיפעל לאכיפת החוק; לא פרסם כלים ושיטות לאיסוף, מיחזור וקביעת הישגי המיחזור; לא קבע נהלי עבודה פנימיים וחיצוניים ותכנית ביקורת; ועוד כשלים. משמע, אי אכיפת החוק על ידי המשרד עצמו, גרמה לנטל מוגבר ולא צודק על החברות שהתקשרו עם תאגיד מ.א.י, אשר נאלצות לממן לבדן את הקמת תשתית איסוף הפסולת ואת הטיפול בפסולת. זאת, מאחר שחלק מהיבואנים והיצרנים האחרים טרם התקשרו עם תאגיד מאושר כפי שהחוק מחייבם, או שהם מסרבים למסור את חלקם במימון עלויות הטיפול. רק נוכח עתירה של תאגיד מ.א.י כנגד המשרד (בג”ץ 3324/15 מ.א.י תאגיד מיחזור אלקטרוניקה בע”מ נ’ המנהל לפי החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני), החל מהמשרד ביישום החוק.
אכיפה חלקית כנגד יצרנים ויבואנים
בשנת 2019 החל המשרד לשלוח התראות כנגד יצרנים ויבואנים שלא התקשרו עם גוף יישום מוכר ו/או לא העבירו דיווח מבוקר על ידי רו”ח במסגרת יישום החוק. בשנת 2021, החל המשרד לבצע ביקורות על 6 חברות הנחשבות ליבואניות וליצרניות הגדולות בתחום (אלקטרה, ברימאג, מיניליין, BSH , ניופאן ותדיראן), האחריות לכ-45% ממשקל הציוד והסוללות הנמכרים בשנה בישראל. במקביל, לפי דיווח המשרד עצמו, הוגברה האכיפה המנהלית של המשרד והוא שלח הודעות התראה לפני הטלת עיצום כספי למאות יבואנים שלא התקשרו עם גוף מוכר ליישום חוק פסולת אלקטרונית. זאת, במטרה להקטין את תופעת ה”טרמפיסטים” (Free Riders), יבואנים של ציוד חשמלי ואלקטרוני, שבחרו להתחמק מלהתקשר עם גוף מוכר. בכך, נוצר מצב לא שוויוני בו היצרנים והיבואנים שומרי החוק מממנים את איסוף הפסולת והמיחזור גם של יצרנים ויבואנים שמתחמקים מיישום החוק. גופי היישום אינם לא יכולים לחייב יבואנים ויצרנים לחתום איתם ולכן הנושא תלוי באכיפה מצד המשרד עצמו.
עם זאת, בשנתיים האחרונות נראה כי מדיניות ומגמת המשרד להגנת הסביבה, הנה להחמרה באכיפה. גובה העיצום הכספי עומד על כ-150,000 ₪, בנוסף על החובה לשלם רטרואקטיבית עבור כל השנים בהן לא היה קשור עם גוף מוכר. זאת, בנוסף על עונשי מאסר ועיצומים כספים בגובה של כ 3,000 ₪ לכל טון בגין אי עמידה ביעדי המיחזור.
אכיפה חלקית כנגד גופים עסקיים
בעוד שהיצרנים והמשווקים מבצעים את חלקם, איסוף הפסולת האלקטרונית למיחזור מהמגזר הביתי נופל בעיקר על כתפי תאגידי המיחזור עצמם. על המגזר העסקי חלה חובה חוקית להעביר את הפסולת האלקטרונית כולה למיחזור, ביוזמת החברות העסקיות. אלא שפסולת ציוד וסוללות אשר מתוכננת לעבור טיפול או הכנה לשימוש חוזר כהגדרתם בחוק, לא תימכר על ידי המחזיק בה. עליה לעבור לגופי היישום המוכרים בהתאם למנגנון בחוק. העברה לא תהיה כרוכה בתשלום או בדרישת תמורה אחרת, מעבר למימון הפינוי של הפסולת.
אכיפה כנגד אתרי מיון לפסולת
פסולת אלקטרונית היא פסולת מזהמת ביותר, כאשר היא מושלכת בשטח פתוח וכשאינה מטופלת באופן מותאם. החומרים הרעילים שבציוד דולפים לקרקע ולמקורות המים, מייצרים זיהום קרקע, זיהום אוויר ויוצרים מפגעים סביבתיים ובריאותיים. הטיפול המוסדר בפסולת אלקטרונית כולל איסוף נפרד, פירוק המוצרים למרכיבים תוך הסרת המזהמים באופן מוסדר וטיפול נפרד בכל אחד מהמרכיבים באמצעות מתקנים מוסדרים בעלי תשתית וטכנולוגיה המתאימה לפעילות זו (“אתרי מיון פסולת אלקטרונית”). בחודש 3/2023 הבהיר המשרד להגנת הסביבה, לאתרים הרלוונטיים, את האיסור על קליטת פסולת ציוד חשמלי ואלקטרוני בתחנות מעבר ומיון ובמתקני טיפול אשר אין בהם תשתיות בסיסיות המפורטות בחוק, לצורך מניעה של מפגעים סביבתיים ובריאותיים. עם זאת, נראה כי המשרד פועל באופן חלקי, כנגד אתרי מיון וטיפול הנעדרים תשתית וטכנולוגיה מתאימה.
הליכים מנהליים, פליליים ועיצומים כספיים בחוק לטיפול בפסולת אלקטרונית
אי קיום החובות המוטלות על אחראי לפינוי פסולת לבצע הפרדה ואיסוף של פסולת ציוד וסוללות, להתקשר עם גוף יישום מוכר ו/או להעביר פסולת ציוד וסוללות לגוף יישום מוכר בהתאם לחוק, נקבעו כעבירה פלילית, נושאת קנסות ו/או עונשי מאסר. כן נקבעה אחריות נושא משרה בתאגיד (לרבות דירקטור) לפקח ולעשות כל שניתן למניעת ביצוע העבירות בידי התאגיד או עובד מעובדיו.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הכלי המרכזי של המשרד הנו מנגנוני אכיפה מנהליים, ובראשם הטלת עיצומים כספיים, ככלים חלופיים למשפט הפלילי. ההסדרים ה”קלאסיים” עשו שימוש באכיפה הפלילית גם לטיפול בהפרות של הוראות חוק רגולטוריות, שכן ההפרות הוגדרו כעבירות פליליות. תכלית הסנקציה המינהלית היא הרתעתית-מניעתית, המתבססת על ההנחה כי קיים תמריץ כלכלי למפר לבצע את ההפרות. נוכח זאת, גובה סכום העיצום הכספי או הקנס מיועד למנוע את התמריץ הכלכלי. מנגנון האכיפה המינהלית הוא מנגנון מינהלי מובנה וסדור, המאפשר מידה רבה של גמישות, וניתן להפחיתו בהתאם לנסיבות המעוגנות בתקנות, בקביעת סכום העיצום הכספי.
תזכיר חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות (הוראת שעה – חרבות ברזל)(הארכת תוקף הכרה ודחיית מועדים), התשפ”ד-2023
המשרד להגנת הסביבה פרסם ביום 14/12/2023, תזכיר חוק להארכת תוקף להכרה בגופים המוכרים. זאת, בשל חוסר הוודאות המאפיין את התקופה הנוכחית, שיאפשרו עריכת שינויים בפעילות גופי היישום למול היצרנים והיבואנים, הרשויות המקומיות, המשווקים ובתי עסק, וכן הציבור בכללותו. על מנת לאפשר את יישום החוק ולשמור על יציבות הטיפול במצב הנוכחי, מוצע להאריך בכחצי שנה את תקופות ההכרה של גופי היישום הקיימים, ולאפשר דחיית ההחלטה בבקשת ההכרה החדשה לאותו פרק זמן.
עדכון: ביטול גוף האיסוף בחצי מהרשויות המקומיות
המשרד להגנת הסביבה ביטל בחודש יוני 2024, את ההכרה בגוף שאוסף פסולת אלקטרונית (תאגיד אקומיוניטי), בכ־50% מהרשויות המקומיות. בכך, “מגלגל” המשרד, למעשה, את האחריות לפתרונות לרשויות המקומיות עצמן, שייאלצו כעת לצאת להליך מכרזי ארוך כדי להחליף את הגוף שאסף את הפסולת עד כה, תאגיד אקומיוניטי תאגיד חברתי למחזור פסולת אלקטרונית בע”מ. עד למציאת זוכה בהליכי המכרז, על הרשויות המקומיות יהיה לאסוף ולאגור את הפסולת האלקטרונית בעצמן. עתירה שהגיש תאגיד אקומיוניטי – נדחתה (עת”מ (י-ם) 54894-07-24 אקומיוניטי – תאגיד חברתי למחזור פסולת אלקטרונית נ’ המנהל לפי החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות תשע”ב – 2002).
למשרד עורכי דין וולר ושות’, ניסיון מקצועי של למעלה מ-40 שנה, בליווי וייצוג לקוחות, במגוון רחב של הליכים בתחומי איכות הסביבה, דיני המכרזים והרשויות המקומיות. המשרד מדורג על ידי חברת הדירוג BDI, כאחד המשרדים המובילים בישראל. לכל שאלה או בעיה, צרו קשר.
