הערכת כשירות משפטית ייפוי כוח מתמשך

כשירות משפטית היא הבסיס ליכולתו של אדם להבין, לבחור ולפעול מבחינה משפטית – לערוך חוזים, לייפות כוח ולקבל החלטות בעלות תוקף. סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שכל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו, וכל אדם כשר לפעולות משפטיות, אלא אם נשללה או הוגבלה כשרותו בחוק או בפסק דין של בית משפט. נקודת המוצא היא אפוא כשרותו המשפטית של אדם בגיר. גיל מתקדם, מחלה כרונית או ירידה בתפקוד אינם שוללים כשלעצמם את כשרותו.

כשירות משפטית היא תנאי יסוד למימוש האוטונומיה של האדם ולקבלת החלטות בעלות תוקף משפטי. חשיבותה מתחדדת כאשר אדם מבקש לערוך ייפוי כוח מתמשך, המאפשר לו לקבוע מראש מי יטפל בענייניו האישיים, הרפואיים והרכושיים אם וכאשר לא יוכל עוד לקבל החלטות בעצמו.

אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה כי אבחנה של דמנציה, מחלת אלצהיימר או מחלה נוירולוגית אחרת שוללת בהכרח את יכולתו של אדם לערוך ייפוי כוח מתמשך. מנגד, גם היעדר אבחנה רפואית אינו מבטיח כי האדם מבין את משמעות המסמך ואת השלכותיו. לכן, כאשר מתעורר ספק בדבר כשירותו של אדם, יש לבחון את מצבו הרפואי והקוגניטיבי ביחס לפעולה המשפטית שהוא מבקש לבצע, תוך התייחסות למועד עריכת המסמך ולנסיבות שבהן התקבלה ההחלטה.

הערכת כשירות משפטית

כשרות לקבלת החלטות, הינו מונח משפטי, ולא מושג רפואי. לצורך הקביעה והחלטה בשאלת הכשרות המשפטית, יבצע רופא מומחה, תהליך הערכה פיזית ומנטאלית של האדם, במטרה לעמוד על יכולתו לקבל החלטות ולהבין את משמעותן. בהסתמך על חוות הדעת הרפואית ("תעודה רפואית"), רשאי בית המשפט לקבל החלטה באשר לכשירותו המשפטית של האדם.

אין מחלוקת על העובדה שעם העלייה בגיל הכרונולוגי גדלה החשיפה למחלות כרוניות ולפתולוגיות. חלק מכונות בספרות הרפואית "הזדקנות נורמלית" (primary aging), וחלק "חולי הקשור לגיל" (age-related medical conditions). בעוד שהזדקנות נורמלית עניינה תהליכים ביולוגיים של הזדקנות, הרי שחולי הקשור לגיל עניינו מחלות והידרדרות בבריאות ובפתולוגיה שאינה בהכרח אינהרנטית לתהליך ההזדקנות, אך לעתים קרובות משויכת לה או נלווית אליה עקב סיבות חיצוניות. ההבחנה בין השתיים, יוצרת בלבול רב באשר לכשירות המשפטית לקבל החלטה, באופן כללי, בנקודת זמן, או בנושא מסויים. משכך, הערכת כשירות רפואית איננה מדע מדויק, וחוות הדעת הרפואית עלולה להיות שונה, אף באותו היום.

כשירות רפואית אינה זהה לכשירות משפטית

אחת הטעויות הנפוצות ביותר בתחום ייפוי הכוח המתמשך היא ההנחה כי אבחנה רפואית מסוימת קובעת באופן אוטומטי אם אדם מסוגל לקבל החלטות משפטיות. המציאות המשפטית מורכבת יותר.

כשירות רפואית עוסקת במצבו הבריאותי של האדם, באבחנות רפואיות, במחלות ובתפקודיו הפיזיים או הקוגניטיביים. לעומת זאת, כשירות משפטית היא היכולת להבין מידע רלוונטי, לשקול אפשרויות, לקבל החלטה ולהביע רצון ביחס לפעולה משפטית מסוימת.

לדוגמה, אדם המאובחן בשלבים מוקדמים של מחלה נוירולוגית עשוי להיות מסוגל להבין:

• מהו ייפוי כוח מתמשך.
• מה מטרת המסמך.
• מדוע הוא בוחר אדם מסוים כמיופה כוח.
• אילו החלטות הוא מבקש להסדיר בעתיד.

מנגד, אדם ללא אבחנה רפואית רשמית עלול במקרים מסוימים שלא להיות מסוגל לקבל החלטות משפטיות אם קיימת פגיעה משמעותית ביכולת ההבנה והשיפוט שלו. לכן, בבחינת כשירות לעריכת ייפוי כוח מתמשך, השאלה המשפטית אינה: "האם האדם חולה?" אלא: "האם האדם מבין את משמעות ההחלטה המשפטית שהוא מקבל?"

הבחנה זו היא בעלת חשיבות רבה, שכן מטרת הדין אינה למנוע מאנשים עם מגבלות רפואיות לממש את האוטונומיה שלהם, אלא להבטיח שהחלטותיהם מתקבלות באופן מודע, עצמאי וחופשי.

מה כוללת הערכת כשירות משפטית?

כאשר מתעורר ספק בדבר יכולתו של אדם לערוך ייפוי כוח מתמשך, יש לבחון את מצבו הרפואי, הקוגניטיבי והנפשי, לצד יכולתו להבין את משמעות המסמך ואת תוצאותיו. ההערכה עשויה לכלול עיון בתיק הרפואי, בירור ההיסטוריה הרפואית, תשאול, בדיקה קלינית והערכה של תפקודים קוגניטיביים והתנהגותיים. היקף הבדיקה מותאם למצבו של האדם ולשאלה הטעונה הכרעה.

1. הבנה: האם האדם מבין את המידע שנמסר לו, את משמעותו של ייפוי כוח מתמשך ואת ההשלכות העיקריות של עריכתו.

2. הערכה ושיפוט: האם האדם מסוגל להעריך את מצבו האישי, להבין מדוע נדרש המסמך ולשקול את משמעות ההחלטות שהוא מבקש לקבל.

3. חשיבה והפעלת שיקול דעת: האם האדם מסוגל לשקול חלופות, להבין את היתרונות והחסרונות של אפשרויות שונות ולבחור בדרך המתאימה להעדפותיו.

4. הבעת רצון: האם האדם מסוגל לבטא את החלטתו באופן מובן, להסביר את בחירתו במידה הנדרשת ולהביע רצון חופשי, ללא השפעה פסולה.

אין הכרח שאדם יוכל להסביר כל היבט משפטי מורכב במונחים מקצועיים. השאלה היא אם הוא מבין, ברמה המתאימה להחלטה הנבחנת, את משמעות הפעולה ואת תוצאותיה העיקריות.

הערכת כשירות לצורך עריכת ייפוי כוח מתמשך

בעבר, החוק לא קבע מי הרופא המומחה שיוכל לבצע הערכת כשירות, מה ההכשרה הנדרשת מהרופא, ומה צריכה לכלול אותה חוו"ד. לפיכך, המלצנו בפני הגורמים המוסמכים כי מוטב שהערכת הכשירות לצורך ייפוי כוח מתמשך תבוצע על ידי רופא, המתמחה בתחום הספציפי שבו האדם הפך לכאורה לבלתי כשיר, ובמועד הקרוב ביותר לעריכת ייפוי כוח מתמשך.

בהתאם, ביום 27/6/2024, חתם שר המשפטים על תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חוות דעת מומחים), התשפ"ד – 2024. תקנות אלו קבעו את הכללים באשר לסוגי המומחים שיוכלו לקבוע בשלב העריכה של ייפוי הכוח המתמשך אם אדם הוא בעל כשירות לערוך את המסמך. בנוסף, קבעו התקנות החדשות את רשימת המומחים שיוכלו לאבחן את הירידה התפקודית עת מבקשים להכניס את ייפוי הכוח לתוקף.

תקנות חוות דעת מומחים משנת 2024

ביום 27 ביוני 2024 נחתמו תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (חוות דעת מומחים), התשפ"ד-2024. התקנות הסדירו את זהות בעלי המקצוע הרשאים לתת חוות דעת במצבים המוגדרים בהן, ובכלל זה בעניינים הנוגעים לעריכת ייפוי כוח מתמשך ולכניסתו לתוקף. ההסדר נועד ליצור מסגרת מקצועית ברורה יותר להערכת יכולתו של אדם לקבל החלטות, בהתאם לסוג המומחיות ולנסיבות העניין.

בהתאם להסדר, חוות דעת עשויה להינתן, לפי התנאים הקבועים בתקנות, בידי רופאים מומחים בתחומים ובהם נוירולוגיה, גריאטריה, רפואה פליאטיבית, רפואה פנימית, רפואת משפחה ורפואה פיזיקלית ושיקום, וכן בידי פסיכולוגים בעלי מומחיות מתאימה. במקרים המוגדרים בתקנות, ניתן להסתייע גם בעובד סוציאלי או במרפא בעיסוק בעלי ניסיון רלוונטי.

ההערכה צריכה להתבצע באופן המאפשר לאדם להבין את השאלות המוצגות לו ולהשיב עליהן. יש להתאים את השפה ואת אופן התקשורת ליכולותיו, ולמנוע ככל האפשר השפעה חיצונית על הבדיקה. בהתאם להוראות החלות, נדרשת גם התייחסות לנוכחותו של מיופה הכוח המיועד או מיופה הכוח בעת הבדיקה. על המומחה להיפגש עם האדם בפגישה פנים אל פנים לשם מתן חוות הדעת. עליו לדבר איתו בלשון פשוטה, בהתאם להבנתו, ולהשתמש בהתאמות אם הן נדרשות. זאת, בכדי לוודא שמסקנות הבדיקה אינן מושפעות מחוסר הבנה או קשיים בתקשורת. בנוסף, על המומחה לבדוק את האדם ללא נוכחות מיופה הכוח המיועד או מיופה הכוח כדי למנוע השפעה זרה.

הערכת כשירות ברגעי צלילות אחרונים

על פי סקר מכון מאיירס ג'וינט ברוקדייל, 7% מהחותמים על ייפוי כוח מתמשך פנו "ברגע האחרון", לפני שינוי לרעה קוגניטיבי. ירידה קוגניטיבית עשויה להיות מהירה, ולכן לא תמיד ניתן להצביע על הנקודה בזמן, בה החותם על ייפוי כוח מתמשך היה צלול. בנוסף, לעיתים יהיו עדויות חיצוניות (בני משפחה, מכרים, גורמי מקצוע רפואיים, רווחה וכיוצ"ב), שיעידו על "ירידה קוגניטיבית", דבר שיקשה על מימוש ייפוי הכוח המתמשך, ועשוי לעורר התנגדויות. לפיכך, מניסיוננו, דווקא ברגעים של צלילות, חובה על בני המשפחה להעלות ולדון בנושא זה. 

אבחנה והערכה רפואית

לצורך הערכה הרפואית המקיפה של המחלות, מקובל לעשות שימוש במבחנים קוגניטיביים כמו MMSE (Mini-Mental State Examination), וכן הערכת ADLs (Activities of Daily Living) ו-IADLs (Instrumental Activities of Daily Living). אלו, בנוסף לבדיקות נוירולוגיות ופסיכיאטריות. אלו כוללות הערכה של המטופל עצמו, כמו גם ההיסטוריה הרפואית והסביבה של המטופל.

ייפוי כוח מתמשך לאנשים עם דמנציה

כפי שסקרנו, לא ניתן תמיד לאבחן שינויים באישיות או בהתנהגות, כשלבים ראשונים של דמנציה. דמנציה הולכת ומחריפה עם הזמן, וקצב התקדמותה משתנה מאדם לאדם. לכן, אדם שאובחן כסובל מדמנציה יכול לעשות ייפוי כוח מתמשך, בכפוף להערכה רפואית עדכנית, ולאישור של רופא מומחה. על מנת לחתום על ייפוי הכוח המתמשך, נדרש לוודא כי האדם היה כשיר לתת הוראות, בעת החתימה על ייפוי הכוח.

במילים אחרות, אדם שעורך ייפוי כוח מתמשך, כאשר יש חשש שהוא מצוי בשלבים הראשונים של דמנציה – עליו לתמוך את עריכת המסמך, ולייצר הגנות משפטיות ראויות. בין היתר, חוות דעת רפואית של רופא מומחה (פסיכוגריאטר, נוירולוג וכד'); צילום ייפוי הכוח המתמשך בוידאו; שיחות עם בני המשפחה, למניעת סכסוכים משפחתיים; ועוד. חשוב לזכור כי ייתכן וזו ההזדמנות האחרונה לערוך ייפוי כוח מתמשך. אין לדעת איך יראה מהלך המחלה של יקירכם, והאם ניתן בכלל יהיה לתת הוראות, או שבית המשפט יצטרך להורות על מינוי אפוטרופוס.

מדוע חשוב לבצע את ההערכה סמוך למועד עריכת המסמך?

למועד ההערכה הרפואית חשיבות מיוחדת. מצב קוגניטיבי עשוי להשתנות לאורך זמן, ולעיתים השינוי מהיר או אינו צפוי.

כאשר ייפוי כוח מתמשך נערך בסמוך להחמרה במצבו של אדם, עלולות להתעורר בעתיד מחלוקות בדבר יכולתו להבין את משמעות המסמך במועד החתימה. מחלוקות כאלה מורכבות במיוחד לאחר שהאדם אינו מסוגל עוד להסביר את רצונו ואת נסיבות עריכת המסמך. לכן, כאשר קיים ספק ממשי, רצוי לשקול הערכה מקצועית סמוכה ככל האפשר למועד העריכה. התיעוד צריך להתייחס לשאלה הרלוונטית, ולא להסתפק באמירה כללית כי האדם בהכרה או מתמצא בזמן ובמקום.

ככל שהנסיבות מצדיקות זאת, ניתן לשקול גם תיעוד נוסף של הליך העריכה, בכפוף לדין, להסכמת האדם ולשמירה על פרטיותו. תיעוד כזה אינו תחליף להערכת כשירות מקצועית, אלא עשוי לסייע בהבהרת נסיבות עריכת המסמך אם תתעורר מחלוקת בעתיד.

האם הערכת כשירות נדרשת גם לצורך שינוי ייפוי כוח מתמשך?

כן, במקרים המתאימים. כאשר אדם מבקש לשנות את זהות מיופה הכוח, להוסיף הוראות חדשות, לשנות את אופן ניהול רכושו או לבטל מסמך קודם, יש לבחון האם הוא עדיין מסוגל לקבל החלטה מודעת ועצמאית ביחס לשינוי.

רבים סבורים כי שאלת הכשירות מתעוררת רק בעת עריכת ייפוי כוח מתמשך לראשונה. אולם גם שינוי, תיקון או ביטול של ייפוי כוח מתמשך הם פעולות משפטיות המחייבות שהממנה יבין את משמעות הפעולה שהוא מבצע.

חשיבות מיוחדת קיימת כאשר מדובר בשינוי משמעותי, כגון:

• החלפת מיופה כוח לאחר שנים רבות.
• שינוי הוראות הנוגעות לילדים או בני משפחה.
• העברת סמכויות רחבות יותר לאדם מסוים.
• ביטול ייפוי כוח שנערך בעבר.
• שינוי שבוצע לאחר ירידה במצב הבריאותי או הקוגניטיבי.

במצבים אלה, תיעוד מקצועי של נסיבות השינוי עשוי להיות בעל חשיבות רבה. אם בעתיד תעלה טענה כי השינוי לא נעשה מרצון חופשי או שהממנה לא הבין את משמעותו, ניתן יהיה להציג את התהליך שבוצע ואת הבדיקות שנערכו בזמן אמת.

גם כאן, אין משמעות הדבר שכל שינוי מחייב באופן אוטומטי הערכת כשירות רפואית. הצורך בכך תלוי בנסיבות: גיל הממנה, מצבו הבריאותי, מורכבות השינוי, יחסי המשפחה וקיומן של נסיבות העלולות לעורר ספק.

מדוע נדרשת עבודה משולבת של רפואה ומשפט?

הערכת כשירות לעריכת ייפוי כוח מתמשך מחייבת הבחנה בין הממצאים הרפואיים לבין השאלה המשפטית. הרופא או המומחה הרלוונטי מעריך את מצבו של האדם ואת יכולותיו; עורך הדין מוודא כי המסמך נערך בהתאם לדרישות הדין וכי תהליך העריכה מותאם לנסיבות.

נדגיש: ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך רגיש ועתיר השלכות משפטיות, משפחתיות ורפואיות. החלטה על מתן ייפוי כוח בעת שמצבו הקוגניטיבי או הבריאותי של אדם משתנה, מחייבת זהירות יתרה, ידע מקצועי רחב, ותיאום הדוק בין עולם המשפט לעולם הרפואה. עורך דין מנוסה בתחום מבין את הקשר ההדוק בין כשירות רפואית לבין כשירות משפטית, ויודע כיצד להבטיח שהחתימה תעמוד בכל הדרישות הפורמליות והמהותיות שנקבעו בחוק ובתקנות.

בפועל, מצבים רפואיים מורכבים (דמנציה, אלצהיימר, מחלות נוירולוגיות או ירידה קוגניטיבית זמנית) עלולים ליצור ספקות לגבי הבנתו של החותם את משמעות המסמך. כאן נכנס לתמונה עורך הדין המומחה, שתפקידו להנחות את המשפחה כיצד להשיג חוות דעת רפואית מתאימה, להבטיח שהתהליך נעשה בעת צלילות מלאה, ולדאוג שכל שלב יתועד בהתאם להנחיות האפוטרופוס הכללי. עורך הדין יוודא כי נבחר המומחה הנכון (נוירולוג, גריאטר, פסיכוגריאטר, פסיכולוג שיקומי או עובד סוציאלי מומחה), בהתאם לתקנות 2024, ושההערכה תכלול תיעוד מספק שימנע בעתיד טענות בדבר חוסר כשירות או השפעה בלתי הוגנת.

במשרד וולר ושות' אנו רואים בעריכת ייפוי כוח מתמשך הליך המחייב תשומת לב לא רק לנוסח המשפטי של המסמך, אלא גם לנסיבות שבהן הוא נערך, לרצונו של הממנה ולצורך להגן על עצמאותו ועל זכויותיו. כאשר קיימים סימני שאלה רפואיים או קוגניטיביים, יש לבחון אותם מראש ובאופן פרטני, כדי לצמצם ככל האפשר את הסיכון למחלוקות בעתיד.

הכותב: עו"ד ונוטריון פנחס וולר, מעורכי הדין הראשונים בישראל שהוסמכו לערוך ייפוי כוח מתמשך מטעם האפוטרופוס הכללי. עו"ד פנחס וולר מחזיק בניסיון ובמיומנות של למעלה מ-40 שנה בדיני צוואות, ייפוי כוח מתמשך, ירושות ונאמנויות, המאפשרים לבנות עבור כל לקוח מעטפת משפטית מדויקת, רגישה ואמינה, המותאמת לצרכיו האישיים, המשפחתיים והכלכליים. 

פורסם: 30/06/2024. עדכון אחרון: 23/10/2026.