מהו תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות?
תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הוא התיקון החקיקתי אשר יצר את המסגרת המשפטית לייפוי כוח מתמשך בישראל. התיקון מהווה שינוי מבני מהותי בדיני האפוטרופסות, בכך שהוא מאפשר לאדם לקבוע מראש מי יטפל בענייניו האישיים, הרפואיים והרכושיים במקרה שבו יאבד כשירות עתידית.
הבסיס הרעיוני של התיקון הוא מעבר ממודל של מינוי אפוטרופוס על ידי בית משפט, למודל של אוטונומיה אישית ותכנון מוקדם. בכך מועבר מרכז הכובד מהכרעה שיפוטית בדיעבד, להכרעה רצונית מראש של האדם עצמו.
התיקון קובע את התנאים לעריכת ייפוי כוח מתמשך, את זהות הגורמים המוסמכים לעריכתו, ואת מנגנוני הפיקוח של האפוטרופוס הכללי. מדובר ברפורמה משמעותית אשר שינתה את האיזון בין הגנה על חסויים לבין כיבוד רצונם האישי.
ייפוי כוח מתמשך: מה יקרה לכם כשלא תוכלו לקבל החלטות?
הכלל הוא שכל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין. עקרון ההגנה על האוטונומיה של הפרט הוא עקרון על בדין הישראלי. עקרון זה אף מצא לו עוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מפאת החשיבות בהגנה על האוטונומיה של הפרט, הגבלת כשרותו של אדם תעשה רק במקרים הראויים לכך. מקרים בהם כושר שיפוטו של האדם נפגם עד שמתעורר הצורך להגן עליו מפני עצמו – מפני מעשיו ומפני מחדליו, שמקורם בשיפוט מציאות לקוי – ולהגן עליו מפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את כושר שיפוטו הלקוי (ע"א 4377/04 גל גורן הולצברג נ' אביבה מירז, פ"ד סב(2) 661 (2007)).
תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
מאז נחקק חוק הכשרות המשפטית בשנת 1962 חלו תמורות בתפיסות החברתיות. התחדדה ההבנה כי יש לצמצם את הפגיעה ברצון האדם ובחירותו ככל הניתן. כפועל יוצא, בא לעולם תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית בשנת 2014. במסגרת התיקון לחוק נוצרו חלופות משפטיות מתקדמות ששמות דגש על כיבוד רצון האדם עצמו, מעודדות שיתוף בהחלטות, תמריץ לחיים עצמאיים, הקשבה ואפשרות לאדם לקבוע איך ייראו חייו בעתיד, כאשר יזדקק לסיוע בניהול ענייניו הרכושיים, הרפואיים והאישיים. התיקון לחוק משקף את המעבר מגישה פטרנליסטית לגישה אוטונומית כלפי קבוצות אוכלוסייה שונות. גישה מיטיבה זו מציבה את האדם במרכז ולא את המוגבלות. וכך נכתב בדברי הסבר להצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון 18), התשע"ה-2014, ה"ח 890:
"… מאז נחקק החוק חלו שינויים מרחיקי לכת בתפיסות החברתיות בארץ ובעולם, הן בנוגע לאנשים עם מוגבלויות והן בנוגע לאנשים בגילאים מבוגרים. שינויים אלה באו לידי ביטוי גם באמנות בינלאומיות (ר' למשל אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות (convention on the rights of persons with disabilities) שאליה הצטרפה מדינת ישראל ביום י"ב בניסן התשס"ז (31 במרס 2007) ואישרה אותה ביום י"ב בתשרי התשע"ב (28 בספטמבר 2012), ואמנת האג להגנה בינלאומית על מבוגרים משנת 2000 (the hague convention on the international protection of adults) שישראל שוקלת להצטרף אליה), וגם בחקיקה הישראלית – בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.
במסגרת שינויים חברתיים אלה, הוחלפה הגישה הפטרנליסטית כלפי קבוצות אוכלוסייה אלה, אשר ראתה בהן קבוצות חלשות הזקוקות לסעד ולהתערבות מטעם המדינה – סעד והתערבות אשר את תוכנם קבעה המדינה באופן חד-צדדי, ובמקומה צמחה גישה השמה דגש על כבודם וזכויותיהם של אנשים מקבוצות אלה, הן זכויות אזרח שמהן נהנה כל אדם והן זכויות הנובעות ממצבם הייחודי.
גישה זו מבקשת להעצים ולהגביר את עצמאותם של אותם אנשים. הגישה האמורה גם שמה דגש על שונותו ונבדלותו של כל אדם ואדם, על קיומו של מגוון מוגבלויות אשר אין להתייחס אליהן כמקשה אחת וכן על הצורך בכיבוד רצונו של האדם המסוים, עד כמה שאפשר, ושיתופו בהחלטות הנוגעות אליו.
יודגש כי העקרונות המבליטים את העצמאות, האוטונומיה וכיבוד הרצון של האדם אינם באים על חשבון מחויבותה של החברה להגן על חסויים ולשמור על טובתם. בדרך כלל יהוו עקרונות אלה חלק מתפיסה רחבה של "טובת החסוי"; ואולם במצבי התנגשות, כאשר יש חשש מבוסס כי כיבוד רצונו של אדם למשל, יפגע בטובתו, יהיה מקום להגבילו. הגבלה כאמור תיעשה באופן המינימלי הנדרש, בהתאם לעקרון האמצעי הפחות מגביל".
בעבר, טרם התיקון, כאשר אדם הגיע למצב שבו הוא אינו יכול עוד לטפל בענייניו, הפתרון היה בדרך כלל מינוי אפוטרופוס. כיום, בעקבות תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, נוספו כמה כלים משפטיים אחרים מלבד אפוטרופסות, אשר מאפשרים חלופות למינוי אפוטרופוס ובכך לפגיעה מצומצמת ככל האפשר באוטונומיה של האדם בעת שלילת כשרותו. ביניהם מינוי אפוטרופוס לעניינים מסוימים בלבד, ייפוי כח מתמשך וקבלת החלטות נתמכת – "תומך החלטות".
ממהפכה של הגנה – למהפכה של אוטונומיה
בעבר, כאשר אדם איבד את כשירותו הקוגניטיבית, המדינה נאלצה להתערב ולמנות לו אפוטרופוס. תיקון 18 שינה את התפיסה: המדינה כבר לא מחליטה עבורכם. התיקון מניח שאתם, ורק אתם, יודעים מי האנשים עליהם אתם סומכים ומהו סולם הערכים שלכם.
הכלים החדשים שיצר תיקון 18:
-
ייפוי כוח מתמשך: הכלי המרכזי המאפשר לאדם למנות מיופה כוח בעודו כשיר.
-
הנחיות מקדימות: היכולת להשאיר הוראות מדויקות (למשל: "אני מעוניין להישאר בבית ולא לעבור לבית אבות" או "אני מבקש להמשיך לתמוך כלכלית בנכדיי").
-
תומך בקבלת החלטות: פתרון לאנשים הזקוקים רק לסיוע קל, מבלי לשלול את כשירותם.
מציאת האיזון הראוי
בהגבלת הכשרות יש למצוא את האיזון ההולם בין הרצון להגן על החלש מפני ניצול ובין הרצון להגן על כבודו וחירותו. באיזון זה יש להימנע מפטרנאליזם מגונן. ברמ"ש (חי') 49897-12-21 ס' א' א' נ' ס' י' נקבע כי:
"… יש לפרש את חוק הכשרות המשפטית וליישמו בהתאם לתכליתו של תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית (פורסם ביום 11.4.16) וכעולה מהסדריו. כמו גם עם הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. תכלית זו שמה את הדגש על כיבוד חירות האדם לקבל החלטות ולנהל ענייניו בעצמו, ועל מינוי אפוטרופוס לאדם רק מקום בו לא ניתן לשמור על טובתו וזכויותיו בדרך שמגבילה פחות את חירותו (סעיף 33א(1) ו-3 לחוק הכשרות המשפטית).…
בהפעלת הסמכות יש לצאת מנקודת מוצא נורמטיבית שהיא זכות היסוד של כל אדם… להגנה על כבודו, פרטיותו, קניינו והאוטונומיה האישית שלו. זכויות אלה מעוגנות כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כפי שהסביר פרופ' אנגלרד, יש לפרש את הוראות חוק הכשרות מתוך מאמץ להגשים את תכליתו של חוק היסוד. חוק הכשרות מצוי על קו התפר העדין בין זכותו של אדם לחירות, כבוד, אוטונומיה וקניין, לבין כוחה וחובתה של המדינה להבטיח שאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו, יקבל הגנה בדמות אפוטרופוס וזאת, הן מתוך דאגה לרווחת האדם והן משום האינטרס הציבורי לבל יפול הוא למעמסה כלכלית על החברה. בהפעלת כח זה, יש להימנע מדאגת יתר תוך הפגנת פטרנאליזם מגונן שיש בו משום כפיה המצמצמת את חירותו של האדם ופוגעת בכבודו".
מה ההבדל בין ייפוי כוח רגיל לייפוי כוח מתמשך?
ייפוי כוח רגיל פוקע ברגע שבו נותן ייפוי הכוח מאבד כשירות משפטית, ולכן אינו מתאים למצבים של אובדן יכולת קוגניטיבית או תפקודית. לעומת זאת, ייפוי כוח מתמשך נכנס לתוקף דווקא במצב שבו הממנה אינו כשיר עוד לקבל החלטות.
המשמעות המשפטית היא שייפוי כוח מתמשך מהווה כלי תכנוני לעתיד, ולא כלי מיידי לביצוע פעולות משפטיות. הוא מאפשר לאדם להגדיר מראש מיופה כוח שיפעל בשמו כאשר לא יוכל לעשות זאת בעצמו.
בנוסף, ייפוי כוח מתמשך כולל מנגנוני פיקוח, חובות דיווח, ולעיתים גם הוראות מפורטות לגבי קבלת החלטות מהותיות. בכך הוא יוצר מסגרת משפטית מורכבת ומוגנת יותר לעומת ייפוי כוח רגיל.
מה ניתן לכלול בייפוי כוח מתמשך?
ייפוי כוח מתמשך מאפשר לממנה לקבוע הסדרים רחבים בשלושה תחומים מרכזיים: עניינים אישיים, ענייני רכוש ועניינים רפואיים. בתחום האישי ניתן להסדיר מגורים, טיפול סוציאלי וסביבת חיים. בתחום הרכושי ניתן לקבוע הוראות לניהול נכסים, חשבונות בנק והשקעות.
בתחום הרפואי ניתן להגדיר הסכמות לטיפולים רפואיים, מוסדות טיפול מועדפים ואף עקרונות מנחים למצבים רפואיים עתידיים. בנוסף, ניתן לקבוע הוראות מקדימות, מגבלות על סמכויות מיופה הכוח, ומנגנוני פיקוח על פעולותיו.
היקף הגמישות רחב יחסית, אך כפוף לעקרונות יסוד של טובת הממנה, שמירה על כבודו, ועקרון ההחלטה המידתית. כל חריגה מהעקרונות הללו עשויה להיבחן על ידי האפוטרופוס הכללי או בית המשפט.
עריכת ייפוי כוח מתמשך בחיפה
במהלך למעלה מ-40 שנות עריכת דין, עו"ד ונוטריון פנחס וולר, ערך וליווה אלפי לקוחות, בעריכת ייפויי כוח מתמשך, צוואות, ירושות ועזבונות. ניסיון, מומחיות, מיומנות וקשב, עבור ממנים, מיופי כוח ובני המשפחה. נשמח להיפגש עמכם, להסביר ולהרחיב בנושא, להעלות תרחישים ולבחור חלופות. רק כך ניתן לקבל החלטה נכונה. צרו קשר עם עורך דין ייפוי כוח מתמשך בחיפה, כבר עכשיו.
