תמונת מצב: היערכות לשינוי אקלים ברשויות המקומיות בישראל

שינויי האקלים מהווים כיום את אחד האתגרים הגלובליים המרכזיים, אשר השלכותיהם הולכות ומחריפות, ומחייבות את כלל גורמי הממשל להתמודדות רב-ממדית, ארוכת טווח, מבוססת מדע, תכנון ובקרה. בהקשר זה, הרשויות המקומיות בישראל ממלאות תפקיד מהותי, בהיותן הרובד השלטוני הקרוב ביותר לאזרח ומי שאמון על איכות חייו ועל סביבתו המיידית.

המשרד להגנת הסביבה פרסם ביום 13/7/2025 תמונת מצב להיערכות הרשויות המקומיות לשינוי אקלים (וכאן קישור ישיר). מסמך זה מהווה נדבך חשוב בגיבוש מדיניות שלטונית כוללת, המשלבת רגולציה, תכנון ומדיניות ציבורית, לצורך הגנה על תשתיות, בריאות הציבור, נכסי טבע, ערכי תרבות, וחוסן קהילתי. המסמך מציג מיפוי מעמיק של המצב הקיים, מתווה שורה של תכניות סיוע ממשלתיות לרשויות מקומיות, ומחדד את הצורך בהתאמת התכניות למציאות הגאוגרפית, החברתית והכלכלית הייחודית של כל רשות ורשות.

תמונת מצב: מיפוי היערכות הרשויות המקומיות

לפי הממצאים המרכזיים, 39% מהרשויות המקומיות בישראל גיבשו או מצויות בשלבי גיבוש תכנית פעולה להיערכות אקלימית, בעוד 61% טרם החלו בתהליך סדור. בולטות במיוחד הרשויות העירוניות הגדולות שהובילו את ההגשה, לצד מעורבות גבוהה ברשויות מהחברה הערבית. לעומתן, המועצות האזוריות והרשויות החרדיות מציגות שיעורי השתתפות נמוכים במיוחד.

לצד מיפוי סטטיסטי ומוסדי, המסמך מנתח את פרופיל ההשתתפות ומעורבות הציבור. ניתן להבחין כי הערים הגדולות מצטיינות בשיעור השתתפות גבוה במיוחד, עם 50% שהשלימו כתיבת תכניות והגשה מלאה, לעומת 39% מהמועצות המקומיות ו-15% בלבד מהמועצות האזוריות. בנוסף, רשויות המייצגות את החברה הערבית בלטו באחוזי השתתפות גבוהים, בעוד ברשויות החרדיות נרשם שיעור השתתפות נמוך ביותר, כאשר רק רשות אחת מתוך שבע הגישה תכנית היערכות.

ממצא נוסף ומעניין נוגע למדד החברתי-כלכלי: שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר נרשם דווקא בקרב רשויות בדירוג חברתי-כלכלי נמוך, באופן המלמד על תלותן במנגנוני התמיכה הממשלתית המובנים בתכניות, ויכולתן המוגבלת לקדם מהלכים אלו באופן עצמאי.

תפקידן של הרשויות המקומיות

בהיבט הרגולטורי

המסמך קושר בין ממצאי המסמך לבין תזכיר חוק האקלים, אשר נוסח סופי שלו אושר בכנסת בדצמבר 2024 וטרם נכנס לתוקף, אך כבר עתה מכתיב שינוי עומק במעמדן הנורמטיבי של תכניות ההיערכות המקומיות. החוק המוצע עתיד לקבוע חובת גיבוש תוכנית היערכות לשינוי אקלים על ידי כלל הרשויות המקומיות עד שנת 2031, בצירוף מנגנון לעדכון מחזורי אחת לעשור, ולצד זאת לקבוע הוראות דיווח, בקרה ואכיפה מנהלית נוקשה, אשר יחייבו את ראשי הרשויות והמנכ”לים באופן אישי ומוסדי כאחד.

בהיבט התכנוני-אסטרטגי

המסמך מצביע על שורה של תכנים אופרטיביים אשר חוזרים ברוב התכניות שהוגשו, ובפרט מענה לאיומי חום קיצוני, תוכניות להרחבת תשתיות ירוקות, הפחתת נגר עילי, תכנון לניהול עומסי חום עירוניים, נטיעת עצים ופתרונות מבוססי טבע (nature-based solutions). ניכר כי רבות מהתכניות טרם עברו משלב התכנון התיאורטי לשלב היישום האופרטיבי, בין היתר בשל היעדר תמרוץ פיננסי ותמיכות ייעודיות להוצאה לפועל של צעדי המדיניות.

המלצות אופרטיביות לרשויות המקומיות

במטרה להבטיח עמידה באתגרים האקלימיים ובהוראות הרגולציה המתגבשת, מומלץ לכל רשות מקומית לפעול לאור ההמלצות הבאות:

גיבוש תוכנית פעולה מוסדית כוללת

הרשות המקומית נדרשת לאמץ תכנית אסטרטגית להיערכות אקלימית, אשר תכלול מיפוי סיכונים, יעדים, לוחות זמנים, מדדים להערכה, מנגנון בקרה ועדכון תקופתי, והכל בהתאמה לאיומים הייחודיים למרחב הרשות.

הקמת ועדת היגוי רב-תחומית פנימית

יש להקים ועדת היגוי בראשות בכיר הרשות (לרוב מנכ”ל הרשות), בהשתתפות נציגים רלוונטיים מאגפי התכנון, ההנדסה, גזברות, איכות הסביבה, שפ”ע, רווחה, בריאות הציבור וחינוך, לשם העלאת רעיונות ולצורך ניהול אינטגרטיבי ומתואם של כלל הפעולות.

שילוב בעלי עניין ושיתוף הציבור הרחב

תכנית איכותית מחייבת הליך שיתוף ציבור מסודר ורב שלבי, הכולל היוועצות עם בעלי עניין מוסדיים, קהילתיים ופרטיים, כבר בשלב הראשוני של גיבוש המדיניות.

מיפוי תשתיות ותעדוף השקעות לצמצום סיכונים אקלימיים

הרשות המקומית נדרשת למפות תשתיות קריטיות, לזהות מוקדי סיכון, ולגבש תכנית תיעדוף השקעות לצורך הגנה על מוקדים רגישים, טיפול בניקוז, הפחתת עומסי חום והרחבת שטחים מוצלים.

פיתוח תשתיות מבוססות טבע

יש לקדם פרויקטים המשלבים פתרונות מבוססי טבע, דוגמת נטיעת עצים, הרחבת פארקים ציבוריים, הקמת תשתיות חלחול לניהול נגר עילי ופרויקטים לשיקום מערכות אקולוגיות עירוניות, לצמצום תופעת איי חום עירוניים, ועוד.

הטמעת עקרונות ההיערכות בכלי תכנון סטטוטוריים

היערכות אפקטיבית לשינויי אקלים מחייבת עיגון עקרונותיה בתוכניות מתאר כוללניות, בתוכניות מפורטות ובתנאים להיתרי בנייה, תוך שילוב סטנדרטים גבוהים של קיימות, אקלום והתייעלות אנרגטית.

תכנון פיננסי והבטחת מקורות מימון

הרשות נדרשת לתכנון פיננסי רב-שנתי, הכולל בחינת מקורות מימון משלימים – תמיכות ממשלתיות, קרנות בינלאומיות, שותפויות ציבוריות-פרטיות, ושיתופי פעולה אזוריים.

מעקב, בקרה ודיווח

יש להקים מנגנון לניהול בקרה על יישום התכנית, דיווח תקופתי מסודר למועצת הרשות ולגורמים הממשלתיים המוסמכים, לרבות עמידה במועדים המחייבים וביעדי הביניים.

חיזוק שיתופי פעולה אזוריים

רצוי לעודד שיתופי פעולה עם רשויות שכנות, איגודי ערים ויחידות סביבתיות אזוריות, לצורך תכנון אזורי אינטגרטיבי וחיזוק החוסן האזורי.

פיתוח ידע והכשרה מקצועית

הרשויות נדרשות להבטיח הכשרה מקצועית לבעלי תפקידים, להעמקת הידע הפנימי ולטיפוח סטנדרטים מקצועיים גבוהים בתחום ניהול סיכוני אקלים.

לסיכום, שינויי האקלים מחייבים את הרשויות המקומיות לשינוי תפיסה, ולנקיטת פעולות מהירות, תוך שילוב הציבור והיחידות השונות ברשות. משרד עו”ד וולר ושות’ רואה עצמו כשותף טבעי ומוביל בתהליך זה ומזמין את הרשויות המקומיות לפנות אלינו לקבלת ייעוץ וליווי מותאם אישית, במטרה להבטיח מענה איכותי ואפקטיבי לאתגרי האקלים.