על אף המסגרות הקיימות בחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו–1976 וחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992, קיימים פערים רגולטוריים המאפשרים חדירת גורמי פשיעה
בעולם המכרזים, העדפת תוצרת הארץ מהווה כלי אסטרטגי משמעותי המשקף את מדיניות הממשלה לחיזוק הכלכלה המקומית. חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992,
מליאת הכנסת אישרה ביום 5/11/2024, בקריאה השנייה והשלישית, את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 26), התשפ"ה-2024. החוק נועד להעניק
תאגידים עירוניים שבשליטת הרשויות המקומיות מוכרים בארץ עוד מלפני ההכרזה על הקמת המדינה. בעשורים האחרונים, מתוך תפיסת אחריות כוללת של
הסדרת דיני המכרזים במשפט הישראלי מאופיינת בהיעדר אחידות ובקיומן של שתי מערכות חקיקה נפרדות ומקבילות, שכל אחת מהן חלה על
על פי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך- 1960, תפקידה העיקרי של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) הוא לנהל קרקע השייכת למדינה,
חוק חובת המכרזים, כידוע, נועד לשרת מטרות כלכליות, לצד ציבוריות וחברתיות. תיקון מס' 15 לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992, שתוקן בשנת
תקנות חוק חובת המכרזים קובעות כי במקרה בו בוצעה התקשרות בפטור ממכרז, בחלוף שנת ההתקשרות הראשונה, על הרשות לבחון מחדש
דיני מכרזים הם אחד מהתחומים המשפטיים, המסדירים את אופן התקשרותם של גופים ציבוריים בחוזים לרכישת טובין, לרכישת שירותים, להעברת מקרקעין,
"בשנת 2002 נחקק תיקון לחוק חובת המכרזים, המחייב את שר הפנים להתקין תקנות שעניינן החלתה של חובת המכרז הסטטוטורית על
אומדן הנו הערכה כלכלית שמבצעת הרשות המינהלית, לצורך המכרז. ברובם המכריע של המקרים, בתי המשפט אינם מתערבים באומדן שהוכן לצורך
השלמת מסמכים במכרז נדרשת ע"י ועדת המכרזים, אם הוועדה סבורה שההצעה כלשהי איננה מתייחסת למכלול דרישות המכרז. במקרה זה, רשאית
בכל שנה, רשויות המדינה מבצעות התקשרויות, בתחומים הדרושים להם, בהיקפים הנאמדים במיליארדי ₪. במרבית המקרים, ההתקשרויות נעשות בדרך של פרסום
