רישום בית משותף

מרבית תושבי המדינה מתגוררים בבתים משותפים. כלומר, חולקים במספר יחידות דיור במבנה אחד, או במספר מבנים הבנויים על חלקה אחת. בבתים הרשומים כמשותפים, הבעלות היא על הדירה הפרטית, אך גם על חלק מהשטחים המשותפים (מדרגות, מקלט, חצרות, חניות משותפות, מרפסות, גג, לובי וכו’) ועל המערכות המשותפות (מעליות, מערכות חימום וקירור, חשמל ותאורה, עמדות הטענה לרכבים חשמליים, גינון והשקיה וכו’). מנגד, בתים שאינם רשומים כמשותפים, הנם בניינים שיש להם מספר בעלים במשותף, כך שלכל אחד מהבעלים המשותפים חלק בלתי מסוים בבניין כולו. דהיינו, אין הפרדה פיזית או קניינית; הזכויות של כל דייר חלשות יותר; קיימת מגבלה על ביצוע עסקאות; קיימים קשיים בניהול השוטף; וזכותו של כל בעל דירה – שותף במקרקעין משותפים – לדרוש את פירוק השיתוף בהם בכל עת.

כוונת המחוקק היתה שבניינים שנבנו למטרת בתים משותפים, אכן יירשמו כבתים משותפים והדירות תרשמנה על שם כל אחד מרוכשיהן. משכך, קבע המחוקק קבע הוראות בדבר רישום בית משותף (חוק המקרקעין, תשכ”ט-1969), והוראות לניהול הבתים המשותפים (חוק בתים משותפים [נוסח משולב], תשכ”א-1961). אם אתם מעוניינים להבטיח את זכויותיכם החוקיות בבית המשותף ובדירה, ולהעלות את ערך הנכס, צרו קשר עם עורך דין מקרקעין. משרד וולר ושות’, ניסיון של למעלה מ-40 שנה.

מהו בית משותף?

חוק המקרקעין מגדיר אילו בתים ירשמו בפנקס הבתים המשותפים: לפחות שתי דירות הנמצאות בבעלות נפרדת. החוק גם מגדיר מהו הרכוש המשותף –

“כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת“.

במילים אחרות: הבית המשותף כולל לדירות בבניין (“תת-חלקה”) של בעלי הדירות, ולרכוש המשותף לכל הבעלים (קרקע, יסודות, חדר מדרגות, מקלט, מחסן, גג וכו’). בבתים משותפים לא יחולו דיני השיתוף ה”רגילים”, אלא הסדרים מיוחדים. הסדרים אלה מיועדים לאפשר רכישת בעלות במקרקעין, להכווין את התנהגותם של הדיירים, ולקבוע תקנון לניהול ולהתנהלות.

חשיבות רישום בית משותף

רישום בית משותף מאפשר חלוקה מוחלטת וברורה, של הזכויות בנכס. אם לא בוצע רישום, בעלי הנכסים רשומים כשותפים לגבי כל הזכויות במקרקעין, בחלקים בלתי מסוימים לכל אחד (מושע). כלומר, אי אפשר להפריד בין השטח והזכויות של כל אחד מבעלי הדירות, לבין השטח והזכויות של יתר השותפים. לכך משמעויות רבות:

• הוכחת בעלות. ללא הליך רישום בית משותף, קשה להסדיר את רישום הבעלות על הדירה בטאבו. כיוון שכל עסקת מקרקעין מחייבת רישום בטאבו, כל זמן שהרישום לא בוצע – בידי הרוכשים זכויות על פי חוזה בלבד. זכויות “חוזיות” הנן חלשות יותר, משפטית, מזכויות “קנייניות”. משמע, הרישום מעניק תוקף חוקי והגנה על רוכש הדירה. לאחר סיום הליכי הרישום הרוכש זוכה להגנה המרבית הקבועה בחוק.
• סיבות כלכליות. דירה הרשומה בבית משותף, שווה יותר. הסיבה לכך היא שניתן להבחין בזכויות של הבעלים בבירור, לוודא את שטח הדירה, את ההצמדות לדירה, לוודא כי הבית שנבנה מתאים להיתר הבניה שהונפק לו, ועוד.
• קושי בקבלת משכנתא על רכישת דירה, בבית שלא רשום כמשותף. רוכשי דירות שהבנק נתן להם הלוואה כנגד רישום הערת אזהרה, עלולים להימצא בהפרה מול הבנק הממשכן, שהחתים את הרוכשים על התחייבות לרישום המשכנתא בטאבו תוך 12 חודשים. בנוסף, בעלי הדירות הללו חשופים יותר לעסקאות נוגדות ו/או רישומים מגבילים. מכאן, שאם הדירה רשומה בטאבו כחלק מבית משותף, אזי בדיקת השמאי תהיה קלה יותר והבנק יאפשר לרוכש הדירה לקבל משכנתא מהר יותר.
• מניעת סכסוכי שכנים. אי הסדרה של השטח המשותף ושל השטח הפרטי, לעיתים מפתה שכנים להשתלטות על שטחים משותפים. לדוגמה, במהלך השנים, החניה המשותפת הפכה להיות מחסן פרטי, חלק מהגינה המשותפת הפכה לגינה פרטית, ועוד.
• העברת זכויות מהירה. העברת זכויות (קנייה ומכירה) של נכס רשום בטאבו קלה, מהירה, נוחה וזולה לעומת העברה במסגרת חברות הבנייה, חברה משכנת, רמ”י וכיוצ”ב. בנוסף, ניתן לראות בכל זמן את סטטוס רישום המקרקעין, להפיק נסח טאבו ולראות האם נרשמה הערת אזהרה, בשלבי עסקת המקרקעין.
• חיסכון בזמן. לנכס רשום יש רק כתובת אחת לבירורים – לשכת רישום המקרקעין (הטאבו) המחוזית. לנכס שאינו רשום יש כתובות רבות הגורמות להתרוצצויות, בזבוז זמן וטירחה מרובה.
• חיסכון בכסף. כל פעולה בנכס, שהליכי הרישום שלו לא הסתיימו, מצריכה תשלומים מיותרים לגופים מתווכים.

רישום בית משותף בפנקס הבתים המשותפים

רישום בית משותף נעשה בהתאם לחוק המקרקעין, תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), ולנהלי הטאבו. התנאים והמסמכים הנדרשים לרישום הנם כדלקמן:

• טופס בקשת רישום המוגשת על ידי כל הבעלים. אם רשומה חכירה לדורות, הבקשה תוגש בנוסף גם על ידי החוכרים.
• נסח טאבו עדכני.
• תשריט הבית שאישרה הועדה המקומית לתכנון ובניה. התשריט כולל פרטים המזהים חלקה, פרטים על המבנה, על הדירות, תרשים סביבה, תרשים החלקה והדירות. כאשר נרשמה הערה לפי תקנה 27 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) – חובה לאשר את התשריט על ידי מוסד התכנון.
• תקנון בית משותף, מוסכם, החתום ע”י כל בעלי הדירות, ומאומת ע”י עורך דין. אם בעלי הדירות אינם מעוניינים בצירוף תקנון, יחול התקנון האחיד (“התקנון המצוי”) שבחוק המקרקעין.
• צו רישום לבית משותף.
• הסכמה לשמש נציגות זמנית.
• בקשה לייחוד דירות ואישורי מיסים, במקרים המתאימים.
• הסכמת מוטב הערת אזהרה / תצהיר לייחוד הערות אזהרה, במקרים המתאימים.
• אגרת בקשה לרישום בית בפנקס הבתים המשותפים, אגרה לכל דירה שתירשם, ואגרה לרישום תקנון מוסכם.

תשריט בית משותף

תשריט נכס מקרקעין הינו השרטוט הגרפי של מבנים או שטחים שונים, כגון תשריט דירה, תשריט בית פרטי צמוד קרקע, תשריט בית משותף, תשריט תוכנית מיתאר וכיוצ”ב. על פי הדין, תשריט שנערך בהתאם להורות החקיקה והחתום על ידי מודד מוסמך, מהווה את התוכנית התכנונית של נכס המקרקעין, מבחינת גודלו, גבולותיו, חלוקתו הפנימית, ועוד.

תשריט בית משותף היא תוכנית המפרטת את כל חלקי ושטחי הבנין, וכוללת מידע של כל אחד מבעלי הזכויות בנכס. כל יחידת דיור נמדדת ומסומנת בנפרד בצורה ברורה, בעבור כל יחידה יפורטו הקומה, הצד, השטח וההצמדות (שטחים שנמצאים בבעלות בעל היחידה ואינם צמודים לה). תשריט רישום בית משותף קובע בצורה ברורה מה החלקים ומי בעלי הזכויות, על כל פיסת חלקה. בהתאם לתקנה 50 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש”ל – 1969, בקשת הרישום בפנקס הבתים המשותפים תלווה בתשריט של הבית, שאושר ע”י הועדה המקומית לתכנון ובניה או בתשריט אחר הנותן תמונה נאמנה של הבית ודירותיו להנחת דעתו של המפקח. 

יש לשים לב: תוקפו של התשריט הוא 6 חודשים מיום חתימתו על ידי המודד. אם חלפו 6 חודשים, אך טרם הושלם הרישום, יש לחתום מחדש על התשריט, ולהצהיר כי הנתונים המוצגים עדכניים ולא חלו בהם שינויים.

צו רישום בית משותף

כאשר רוכשים זכויות בדירה בבניין, תחילה יש לרשום את הבית המשותף בטאבו. רישום הזכות הפרטניות של הדירה שנרכשה היא אך ורק לאחר שניתן “צו רישום בית משותף”. צו זה כולל תשריט, תיאור וציון כל חלקת משנה, ספציפית, עבור כל יחידה בבית המשותף (לרבות השטחים היוצאים מהרכוש המשותף והצמודים לדירה, החלק היחסי המשויך לדירה מתוך כלל השטח המהוה את הרכוש המשותף, ועוד). ביצוע הרישום בטאבו, מהווה ראיה חזקה, לחלוקת השטחים והזכויות לגביהם, ובכך משתכללת הזכות של הבעלים, בדירה שרכש.

תקנון הבית המשותף

מעמד התקנון המוסכם

מעמדו של התקנון המוסכם הוא חוזה (הסכם). תקנון מוסכם של בית משותף הוא הסכם בין בעלי הדירות לבין עצמם, ומשנרשם בפנקס הבתים המשותפים ניתן לו מעמד קנייני. הוראותיו מחייבות את כל בעלי הדירות וחליפיהם החוקיים.

על מי האחריות לרשום בית משותף?

על הקבלן. חוק המכר (דירות) קובע כי הקבלן הוא האחראי על רישום הבניין כבית משותף, ועל רישום זכויות הרוכשים. בעבר (עד שנת 2011), האחריות לרישום היתה מכוח ההסכמים שבין הקבלן לבין רוכשי הדירות, ולא חובה חוקית. יודגש כי החובה של הקבלן היא לרשום, ולא להראות שהשתדל לרשום. לפיכך, יש לדרוש מהקבלן את קיום התחייבויותיו לרישום בית משותף, הן מכוח ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, והן מכוחו של חוק המכר.

למרבה הצער, קבלנים לא מעוניינים לבצע רישום של הבניינים, כבתים משותפים, ממספר סיבות. ראשית, עם סיומו של הפרויקט, לקבלן כבר אין עניין או רצון להתעסק ב”בירוקרטיה” של הרישומים. שנית, הרישום מצריך הוצאות מצד הקבלן – מדידות, שכר טרחת עו”ד וכו’. לעיתים המניע הוא הסדרת/ הסתרת ליקויי בניה שבוצעו על ידו או שנתגלו, רצון לעכב את רישום הזכויות בשל רצון להתנקם בבעלי דירות שהגישו נגדו תביעות על ליקויי בנייה, ועוד שלל סיבות ותירוצים.

חובת הקבלן לבצע רישום בית משותף – למרות חריגות בניה

אחת מטענות ההגנה של הקבלנים באשר לאי-הרישום, היא חריגות בניה שביצע אחד מהדיירים, אשר מונע את רישום הבית כמשותף. בשורה של פסקי דין, דחו בתי המשפט את הטענה וקבעו כי חובת הקבלן לרשום את הנכסים, במתכונת דו-שלבית:

בשלב הראשון, אין להחזיק את רוכשי הדירות תמי הלב כמעין בני ערובה, ובכך להענישם במשך שנים על לא עוול בכפם. רישום הבית כבית משותף יכול (וצריך) להיעשות בלא להתייחס לשאלת חריגות הבנייה. אם בוצעו בו חריגות בנייה ע”י רוכש דירה זה או אחר, ניתן לרשום ולייחד הערת אזהרה בספרי המקרקעין על דירת העבריין – מבלי לפגוע ברוכשי הדירות תמי הלב, שלא עברו כל עבירה.

בשלב השני, בו יבקשו רוכשי הדירות להירשם כבעלי הזכויות בדירות, ניתן להתנות את הרישום של רוכשי הדירות אשר בהן בוצעו חריגות בנייה בהסדרת החריגות, בין על ידי הריסתן או על ידי תשלום בדיעבד.

וראה: בש”א (מחוזי ת”א) 4136/08 עו”ד אבי שץ נ’ עיריית רמלה; אב”ע 22356-06-16 דן רייזמן ואח’ נ’ הדסה רבקה פידלר ואח’; ה”פ 417/00 אברהם רובינשטיין נ’ הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים.

פיצוי בגין אי רישום

איחור ברישום בית משותף

הוראות חוק המכר אוסרות על פגיעה בזכויות הרוכשים או בעלי הדירות, כאשר רישום בית משותף הוא חלק מחובות הקבלן. המחוקק קבע מסגרת זמנים מחייבת, בת 12 חודשים מיום מסירת הדירה החדשה לקונה, לצורך השלמת רישום הבית המשותף. לאחר רישום הבית המשותף, על הקבלן החובה “לגרום לרישום זכויות הקונה בדירה בפנקס בתים משותפים לא יאוחר מתום 6 חודשים ממועד רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים או ממועד העמדת הדירה לרשות הקונה, לפי המאוחר”.

מכאן, שאיחור ברישום בית משותף, וכל איחור בהקניית הדירות לרוכשים, על ידי הקבלן או היזם עלול להיחשב להפרה של הסכם המכר. עם זאת, במקרים רבים הרישום לא נעשה במועדים הקבועים בחוק, ולעתים גם לא במועד שנקבע בהסכם המכר. לעתים הרישום לא נעשה כלל, למרות שחלפו שנים רבות ממועד מסירת הדירות בפועל. לכן, אחריותם של בעלי הדירות להשלים את הרישום.

האם איחור ברישום מהווה הפרה?

שאלה חוזרת ונשנית היא האם איחור או עיכוב ברישום בית משותף, או שיוך הדירה לבית המשותף, מהווה הפרה של חוק המכר. כפועל יוצא משאלה זו נבחנית השאלה האם הבעלים זכאי לפיצוי כספי בגין ההפרה. בסוגיה זו יש לתת את הדעת למספר גורמים:

1. הנזק המוחשי/ לא מוחשי שנגרם לרוכש. לדוגמה, האם איחור ברישום צו רישום בית משותף גרם לרוכש נזק? לדוגמה, האם בוטלה עסקת מכירת הדירה, בגין אי הרישום? האם הרוכש התקשה למכור את הדירה כתוצאה מהאיחור? האם המחיר של הדירה שנמכרה היה נמוך יותר? האם הרוכש נאלץ לשלם ריבית משכנתא גבוהה יותר כתוצאה מהאיחור? האם קיימים בהסכם המכר פיצויים מוסכמים? ועוד.
2. התנהלות הקבלן. האם הקבלן פעל בנחישות, בעקביות ובמהירות הראויה, והפגין ניסיון ותום לב לרשום את צו הבית המשותף? האם הקבלן תיקן את הליקויים (ככל שנדרשו על ידי הטאבו)? האם הקבלן עדכן את הרוכשים באשר לסיבות לעיכוב?
3. אחריות עורכי הדין. אמנם, בכל הסכמי המכר מצוין כי עורכי הדין מייצגים אך ורק את היזם ואינם קשורים לרוכש, אך לפי ההלכה הפסוקה, על עורכי הדין חלה חובה לפעול בנאמנות כלפי הרוכשים בכל הקשור לרישום. עורך דין חייב לפעול לצורך קידום הרישום, והוא אינו יכול להסתתר מאחורי הטענה כי לא היה צד להסכמים.
4. התנהלות הרוכש. האם הרוכש התרה בקבלן כי הצו טרם אושר? האם הרוכש נתן לקבלן זמן סביר לתקן את ההפרה? האם הרוכש פעל בצורה סבירה כדי להקטין את הנזק שנגרם לו?

מחיר רישום בית משותף

מה מעמד בעלי הדירות, בבית שאינו רשום כ”בית משותף”?

חוק המקרקעין קובע כי על בית שאינו רשום כמשותף, חלות מרבית ההוראות שחלות על דיירים בבית משותף. בית המשפט העליון, ב-רע”א 259/99 חברת פליצ’ה ראובן בע”מ נ’ צפורה סופיוב, פסק כי –

“… מדובר בבית שאינו רשום כבית משותף, אך מיועד להירשם ככזה, וחלות עליו הוראות פרק ו1 לחוק המקרקעין. משמעות הדבר היא כי כל עוד לא נרשם הבית כאמור, אין רואים דירה בבניין כנושא נפרד לזכויות קניין, ואין רואים כאילו צמוד לה מהבחינה הקניינית חלק יחסי ברכוש המשותף. בטרם רישום נחשבים רוכשי הדירות בבניין כבעלי זכויות משותפות בנכס המקרקעין כולו – דירות ורכוש משותף כאחד – ואין בכוחם לרשום זכות בעלות נפרדת בדירה ובחלק היחסי ברכוש המשותף…

בשלב זה גם אין תוצאות קנייניות ישירות להוצאת שטחים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירות מסויימות, שכן גם בהינתן פעולה כזו נותרת בעלות משותפת של כל הדיירים בכל המבנה כולו עד לרישום הבית המשותף (השווה מ’ דויטש קניין, כרך א, 753). עם-זאת בתיקון לחוק המקרקעין (חוק המקרקעין (תיקון מס’ 5), התשל”ז-1977) ששילב את פרק ו1 אל תוכו, החיל המחוקק על בניין כזה שטרם נרשם את מרבית ההוראות האחרות החלות על בתים משותפים (סעיף 77ב לחוק המקרקעין). החלה זו נעשתה לא בדרך הקניית זכויות קניין לדיירים בדירות וברכוש המשותף, אלא בהחלת הסדרי ניהול בבניין שבהם גם הסדרי שימוש והנאה מחלקי הרכוש המשותף (רע”א 698/85 בן צור נ’ ששון, פ”ד מא(3), 144, 149 (1987) (להלן: “פרשת בן צור”). חוק המקרקעין הגדיר באורח דומה וכמעט זהה את מהות השטחים הנחשבים רכוש משותף בבית רשום ובבית שאינו רשום (סעיף 77א וסעיף 52), וכן קבע הסדרים דומים לניהולו של רכוש זה ולהגנה על זכויות הדיירים בכל הנוגע לשימוש בו ולהנאה ממנו במסגרת התקנון המצוי. הגדרת “הרכוש המשותף” בסעיף 77א לחוק ביחס לבניין שטרם נרשם אין משמעה הגדרה קניינית, אלא היא קובעת מבחן של ייעוד שטחים מסויימים לשמש את צורכי בעלי הדירות כולם או מרביתם (פרשת בן צור הנ”ל, 150)….”

בין רישום בית משותף לבין הסכם שיתוף

סעיפים 29-36 לחוק המקרקעין מאפשרים הסכם שיתוף במקרקעין, המסדירים את ניהול המקרקעין המשותפים, השימוש בהם, זכויות וחובות הצדדים בכל הנוגע למקרקעין. אלא ששמו של ההסכם (הסכם שיתוף) – מטעה: זהו למעשה הסכם הפרדה בין בעלי הזכויות במקרקעין, המחלק את הזכויות והחובות של הצדדים בחלקה. למרות קיומו של הסכם השיתוף, הבעלות של השותפים במקרקעין נשארת בעלות משותפת בהתאם לחלקם היחסי הרשום במקרקעין (בעלות ״במושע״ – בעלות בלתי מסוימת). ללא הסכם שיתוף, תדרש הסכמה של כל הבעלים המשותפים במקרקעין, לכל פעולה בחלק המקרקעין: מכירה, בניה, מימוש זכויות בניה, נטילת משכנתא וכיוצ”ב.

הסכם שיתוף הוא כלי משפטי, שנועד לקבוע את חלוקת השימוש בקרקע, כל עוד לא ניתן לרשום בית משותף. משמע, אין מדובר בתחליף לרישום בית משותף. רק רישום בית משותף מהווה הפרדה קניינית, דקלרטיבית, בלתי ניתנת לביטול, של הזכויות שנרכשו ע”י כל אחד מהצדדים, בחלק הקרקע. יתר על כן, הסכם השיתוף ידוע רק לצדדים החתומים עליו. במרבית המקרים, הוא לא נרשם בספרי המקרקעין (טאבו, רמ”י), אלא “הערת אזהרה”, לכל היותר. כך, ברבות השנים, הרוכשים הבאים של הקרקע כלל לא ידעו אודות ההסכם, וכך ההסכם יאבד את תוקפו.

ההבדלים בין צו רישום בית משותף להסכם שיתוף

צו רישום בית משותף:

• מסמך רשמי שנרשם בטאבו, וכוחו הוא הצהרתי-קנייני.
• קובע את החלוקה הפיזית של הבניין לדירות נפרדות.
• מגדיר את הרכוש המשותף והחלקים הצמודים.
• מחייב את כל בעלי הדירות בבניין.
• שומר על ערך הנכס.

הסכם שיתוף:

• חוזה פרטי בין בעלי הדירות, שלרוב לא נרשם בהתאם להוראות הדין.
• מסדיר את היחסים בין השותפים בנכס.
• יכול לכלול הסדרים נוספים שאינם ברישום הרשמי.
• מאפשר פירוק שיתוף, בהתאם להוראות החוק או ההסכם.
• מחייב רק את החתומים עליו.

תיקון צו בית משותף

לעתים מתגלות טעויות ברישום. לרוב, הסיבה היא רישומים מוטעה בעבר, טעויות סופר, תוספות בניה (חוקיות) בדירה או בבית המשותף כולו, שינויי תקנון בית משותף, הצמדות שטחים וכו’. כל אחד מאלה מחייב עדכון ותיקון של צו הרישום. סעיף 145 לחוק המקרקעין, מאפשר לבקש תיקון של צו הרישום, לבקשת בעלי הדירות. ההוראות והמסמכים לצורך התיקון, דומים לנדרש בבקשה הראשונית.

מיסוי מקרקעין תיקון צו בית משותף

ככלל, אין צו התיקון משמש מכשיר להעברת זכויות בנכס, למעט מקרים יוצאים מן הכלל, ואולם, אם התיקון מהווה “עסקה במקרקעין”, דוגמת הוצאת חלק מהרכוש המשותף והצמדתו לאחת הדירות או הפיכתו לחלק מאחת הדירות בבית ולהיפך, או במקרה של העברת הצמדה או חלק מדירה אחת לדירה אחרת, כאשר שתי הדירות רשומות בבעלויות שונות, יש להמציא אישורים על תשלום או פטור ממיסים.

ביטול צו בית משותף

ביטול צו רישום בית משותף מוסדר בהוראות סעיפים 146 – 148 לחוק המקרקעין וסעיפים 60-61 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע”ב-2011. הביטול ייעשה בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו), באחת מן העילות הבאות:

• במקרים בהם כל בעלי הזכויות בבית מסכימים על ביטולו כך שבקשת הביטול הוגשה על ידי כל הבעלים. לדוגמה, במקרה בו הבית המשותף עבר שינוי מבני מקיף ו/או נתגלו טעויות רבות ברישום הבית המשותף, עולה האפשרות כי התיקון יתבצע על דרך של ביטול רישום הבית המשותף ורישומו מחדש בפנקס הבתים המשותפים במתכונתו החדשה והנכונה.
• במקרים בהם המפקח נוכח לדעת שהבית אינו ראוי עוד לרישום בפנקס הבתים המשותפים, יינתן צו המורה על ביטול הבית המשותף והעברת הזכויות מפנקס הבתים המשותפים אל פנקס הזכויות.
• במקרים בהם ניתן פס”ד המורה על ביטול הבית המשותף.
• במקרים שבהם יש לרשום חלוקה חדשה בהתאם לסעיף 125 לחוק התכנון והבניה, התשכ”ה- 1965, אשר כוללת ביטול החלקה/ות שבה/ן נרשם הבית המשותף.

עורך דין מקרקעין

רישום בית משותף הנו הליך משפטי ותכנוני, המשפיע באופן מהותי על זכויותיהם של בעלי הנכס. בכלל זאת, על האפשרויות להשביח, לפעול או לשנות את הנכס, ועל ערכו הכלכלי. לכן, יש חשיבות בליווי ובסיוע של עורך דין מקרקעין, לניהול מסודר ומדויק של הליכי רישום הבית המשותף, ושל רישום דירת המגורים. רישום מוטעה משפיע על ערכו של הנכס, ובסבירות גבוהה יערב את הבעלים בהליכים משפטיים.

משרד עורכי דין וולר ושות’, הנו ממשרדי עורכי הדין הוותיקים והמוכרים בחיפה והצפון בתחום המקרקעין, מיסוי מקרקעין ודיני התכנון והבניה. המשרד מדורג בצמרת משרדי עורכי הדין על ידי מדריכי הדירוג BDI ו-D&B. צרו קשר עכשיו.